|
|
|
 |
דרמה |
 |
|
|
|
| |
| The Seed of the Sacred Fig |
זרע התאנה הקדושה |
|
|
|
|
|
| |
| שחקנים: מיסאג זארה, סוהיילה גולסטאני, מהסה רוסטאמי, סטרה מלאקי, ניושה אחשי, רזה אחלגיראד |
הופעה ראשונה: 2024
ארץ מקור: גרמניה , צרפת
משך הופעה: שעתיים ו-48 דקות
|
|
|
|
בביתו, אימאן הוא בעל ואב פטריארך במלוא מובן המילה. בחוץ הוא שופט חוקר בבית המשפט המהפכני בטהראן. הוא זכה זה עתה לקידום, ואשתו ושתי בנותיו מקבלות הנחיות מדויקות לגבי מה שנדרש מהן לאור תפקידו החדש ובעל החשיבות. אבל רוח המחאה הפוליטית שמשתוללת ברחובות העיר מחלחלת גם אל תוך ביתו של אימאן, וכאשר האקדח שלו נעלם, הוא נוקט צעדים קיצוניים שרק מוסיפים למתיחות הגוברת בבית, עד שכל בני המשפחה מגיעים לקצה - ומעבר לו.
ביקורות
*****
לפני תחילת הסרט "זרע התאנה הקדושה", מופיע על המסך כיתוב המבאר את מקור השם. "התאנה הקדושה היא עץ בעל מחזור חיים יוצא דופן. הזרעים שלה טמונים בלשלשת ציפורים, צונחים על עצים אחרים. הם מצמיחים שורשים באוויר שמתארכים ומגיעים עד האדמה. אחר כך הענפים נכרכים סביב העץ וחונקים אותו. עד שלבסוף התאנה הקדושה עומדת בזכות עצמה".
ואין כמו התיאור הזה - של עץ טפיל הנעזר בעצים אחרים כדי להתפתח ובסוף הוא חונק אותם - כדי להוות דימוי מדויק לנושא הדיון שלו חנק העם האיראני על ידי אנשי ההפיכה האכזרים שלו. התמונה הראשונה שלו מראה יד שומטת לריצפה מספר כדורי מחסנית אקדח, המתגלגלים עליה. ואחר כך יד מגישה טופס ויד אחרת חותמת עליה. זהו דימוי לתהליך העיוור בו נדרש גיבור הסרט אימאן לחתום על פסקי דין הגוזרים מוות, מטעם ההפיכה, על אנשים שאת תיקיהם אפילו לא קרא.
מהרגע שאימאן קיבל "קידום" בתפקידו והפך לשופט חוקר וגם מוציא לפועל – כלומר תליין – הוא נכנס לקונפליקט מצפוני עם עצמו, אבל עד מהרה מיישר קו עם ההפיכה. הבעיה היא שהוא גוזר על אשתו ושתי בנותיו, שעד עתה התנהלו כמו אנשי מעמד בינוני ומעלה נורמטיביים למדי, כניסה למלכודת שאין ממנה מוצא.
הסרט מתרחש באיראן באחת מאותן תקופות סוערות בהן פורצת מחאה כללית הסוחפת המוני אנשים.
זה קורה לאחר מותה בגיל 22 של מהסא אמיני, שכל חטאה היה שהיא לא רצתה לעטות עליה חיג'אב בציבור. אשתו של אימאן מנסה לסייע לו לכפות את רצונו על בנותיו, אבל כאשר מגיעה לביתם סדאף ( ניושה אחשי) חברתה הקרובה מהאוניברסיטה של רזוואן כשהיא פצועה בפניה לאחר שנורתה, מחאת הבנות מתעצמת. וכאשר נעלם אקדחו של אימאן מהמגירה בבית בו הניח אותו, הוא נכנס לפראנויה ונוקט בשורת צעדים שמחמירים את המצב במשפחתו, ובהכרח משפיעים גם על הקריירה שלו.
למרות שצולם בחשאי, על מנת שהשלטונות לא יעלו על ה"מזימה", הצליח רסולוף ליצור סרט נוקב, כואב ומרשים. בהבינו שהוא על הכוונת, סיים אותו הבמאי תוך עזרה מבחוץ ולבסוף תוך בריחה הרואית ממדינתו בטרם ייאסר שוב. כיום הוא חי בהמבורג, גרמניה.
נחזור לסרט, מצד אחד רסולוף מראה בו את החיים השגרתיים התוססים בטהרן. מצד שני הוא מאפיין את הוויי הבית של המשפחה, שככל שעובר הזמן נעשה קשה וכבד. תחילה בגלל התלבטויותיו המצפוניות של אימאן, עד שהוא מחליט סופית לזרום עם תפקידו כחותם על הוצאות להורג. והן בגלל המחאה המתעצמת ברחוב, שמשפיעה על בנותיו, המרגישות שבאיזשהו מקום הן חלק ממנה. לכך צריך להוסיף את השימוש שעושה רסולוף בסרטונים אמיתיים שצולמו בהפגנות בטלפונים הסלולריים. ולבסוף, האקדח שנעלם מטלטל את כל מערכת האיזונים שעוד התקיימה איכשהו במשפחה, ומוביל לטירוף מערכות.
כמעט לכל אורך הקריירה שלו באיראן העביר רסולוף ביקורת חריפה על שלטון ההאייטולות, הושלך למאסר לא פעם ואף נאלץ לצלם את סרטיו בחשאי. הוא חתום בין היתר על הסרטים המצוינים "אדם של יושרה" (2017) ו"אין רשע בעולם" (2020). "זרע התאנה הקדושה" הוא עוד חוליה מעוצבת ומגובשת ברשימת עבודותיו. עוד סרט אמיץ המציג את האג'נדה הצודקת והבלתי מתפשרת של הבמאי ונכונותו להילחם עד חורמה על האמת שלו. (נחום מוכיח, אתר הבמה)
|
|