|
|
 |
מתח/פעולה |
 |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
משחק: ולאד איוונוב, קתרינל מרלון |
הופעה ראשונה: 2019
משך הופעה: שעה ו-37 דקות
|
|
|
|
כריסטי הוא שוטר רומני מנוסה ומתוחכם שמצליח, במקביל לעבודתו במשטרה, לנהל קשר הדוק אך לא מאוד חוקי עם ארגון המאפיה המקומי. יום אחד הוא מגויס על ידי צעירה יפה ומסתורית בשם גילדה למשימה יוצאת דופן שמטרתה לשחרר את בן זוגה מהכלא. על מנת לעשות זאת היא לוקחת אותו לאי מרוחק ויפהפה, שם הוא נאלץ ללמוד את שפת "השורקים" - שפה סודית שקיימת באי מאות שנים ומבוססת על שריקות. כריסטי מוצא את עצמו לכוד בין עמיתיו במשטרה שחושדים בו, ארגון המאפיה המאיים שלא מתכוון לשחרר אותו, ורגשות עזים שהוא מפתח כלפי המפעילה החדשה שלו.
ביקורות הגל החדש של הקולנוע הרומני מיוחד ומרתק, אם לשפוט על פי מקבץ הסרטים מתוכו בו צפיתי, שהוקרנו כאן בשני העשורים האחרונים בפסטיבלים ובבתי הקולנוע. ברשימה בין היתר "4 חודשים, שלושה שבועות ויומיים", "שם תואר: משטרה", "בן יחיד", "לא אכפת לי אם ההיסטוריה תשפוט אותנו כברברים", "צעד אחד מאחורי השרף", "משפחת מורומטה" ועוד. ובעניין הקולנוע הקונקרטי של פורומבויו, עד עתה אפיין את סרטיו בדרך כלל קצב התנהלות איטי, וניקח כדוגמה מייצגת את "שם תואר: משטרה", הרי שכאן הוא מאיץ ומגביר באופן משמעותי את הטמפו. באופיו, הסרט הוא סוג של ניאו-נואר, סיפור פשע אפל מודרני שיש בו כמעט את כל מרכיבי הפילם-נואר הוותיק והטוב. באופן בולט ומובהק קל לאתר כאן את הפאם-פאטאל הטיפוסית, המגולמת כמובן בדמותה של גילדה (כנראה ששמה אינו מקרי אלא הוא סוג של מחווה לריטה הייוורת', ה"גילדה" הקלאסית של צ'רלס וידור). באופן מתבקש אולי, כמעט כל הנפשות הפועלות בסרט מושחתות, כולל הגיבור הדו-פרצופי בהתנהלותו – איש חוק שמשתף פעולה על המאפיה - עובדה שלא מאפשרת להזדהות איתו עד הסוף. השחיתות הפושה בכל היא אולי ביקורת אלגורית על השלטון הנוכחי ברומניה. בשורה התחתונה מדובר כאן בסרט פשע די מסתורי ואניגמטי, השונה לחלוטין מאלה הנעשים בארה"ב ואף באירופה, אם כי יש בו לא מעט קריצות אליהם. נדמה לי שלא נעשה כאן מספיק שימוש בגימיק המקורי של הסרט - השריקות - כפורמולת תקשורת מוצפנת, שבסופו של יום יש להן משמעות רבה בשלביה המכריעים של העלילה. השריקות הן אולי קצת "וואן טריק פוני", אבל עדיין אלמנט מאתגר ומסקרן כמותו לא ראינו בסרטי פשע ובכלל.
(נחום מוכיח, הבמה)
|
|