|
|
|
 |
דרמה |
 |
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
| שחקנים: ישוע מאק, דווין פרנס, גייג` נקווין, גאווין נקווין |
הופעה ראשונה: 2020
ארץ מקור: ארה"ב
משך הופעה: שעה ו-51 דקות
|
|
|
|
וונדי ואחיה נולדו למשפחה חמה ממעמד הפועלים. ימיהם סובבים סביב הדיינר המשפחתי שהוריהם מנהלים, כשבלילות הם צופים ברכבות המזדמנות המופיעות באופק המשתקף מחלון חדר השינה שלהם. לילה אחד הילדים פוגשים בילד מסתורי העונה לשם "פיטר". הוא לוקח אותם עמו למסע ארוך לעבר אי בודד בו הם מגלים עולם מופלא וקסום. באי של פיטר קבוצת ילדים גדולה חיה ללא השגחה של מבוגרים והזמן נראה עומד מלכת. לאחר מספר חודשים האידיליה של הילדות הקסומה מתחלפת עבור וונדי בגעגועים לחיים הקודמים שהיא ואחיה השאירו מאחור כשנטשו את הוריהם. כעת, כשילדותם הנצחית עומדת בפני סכנה, מחליטה וונדי לגאול את עצמה, אחיה ושאר ילדי האי באמצעות הכלי היחידי שברשותה - האהבה חסרת הפשרות שלה למשפחתה.
ביקורות
פרשנות יצירתית יוצאת דופן ועתירת מעוף לאגדת פיטר פן, שבמקור הוא כידוע יציר רוחו של הסופר הסקוטי ג'יימס מתיו ברי. כמו בסרט הביכורים המצוין שלו "חיות הדרום הפראי" (2012), גם כאן ממקם צייטלין את גיבוריו - שגם במקרה זה הם ברובם ילדים - באווירה של טבע עוצר נשימה, בתוך יערות ובין הרים, נהרות וימים. זאת לאחר שהוא שולף אותם מתוך המרחב האורבני, הדיינר המשפחתי, והרכבת שהם רואים מבעד לחלון המשמשת עבורם כמרכבת פלא שתטיס אותם לפלנטה אחרת. הם יהיו "הילדים האבודים" והמרחב הקסום אליו ירחפו יחד עם פיטר פן המסתורי יהפוך ל"ארץ לעולם לא" שלהם, המקום בו לא מתבגרים ונשארים ילדים לנצח. לצייטלין תחביר קולנועי מיוחד. המצלמה שלו (הסרט צולם באיים הקאריביים) כמעט כל הזמן בתנועה, סקרנית, משוטטת, מרחפת, מגלה אתרים חדשים, חושפת אותם לעיני כל, ביום, בלילה, על פני האדמה ומתחת לפני הים. גם העריכה היצירתית תואמת. לעיתים תזזיתית, לעיתים מאופקת, מאפשרת לנשום, ליהנות מהטבע ומההרפתקה שאין לה גבולות. עבודה עם ילדים זה כבר טבע שני עבור צייטלין והוא מדריך ומפעיל אותם כאן באופן הרמוני ומלהיב. לטעמי זו הפקה שיותר קרובה ברוחה למקור הספרותי של ג'יימס מתיו ברי מאשר הגרסאות הקולנועיות המעובדות לאגדת פיטר פן ושלוחותיה, כולל "הוק" (1991) של סטיבן ספילברג.
(נחום מוכיח, הבמה)
|
|