|
|
 |
רומנטי |
 |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
שחקנים: אודסה יאנג, ג`וש או`קונור, סופ דיריסו, קולים פירת`, אוליביה קולמן |
הופעה ראשונה: 2021
משך הופעה: שעה ו-44 דקות
|
|
|
|
ג'יין, משרתת יתומה עובדת באחוזה מפוארת באנגליה של אחרי מלחמת העולם הראשונה. זהו יום האם וכל העובדים נרגשים לצאת ליום חופש ולחזור הביתה, ואילו ג'יין מוצאת עצמה לבדה בכפר. את היום החופשי היא מבלה בחברת מאהבה הסודי, פילוסוף בן עשירים מהאחוזה הסמוכה המאורס לאישה אחרת. אך בדיוק כשנדמה שתשוקתם של האוהבים הצעירים תגבר על הכל - חייה של ג'יין ושל תושבי הכפר משתנים, שוב, ללא היכר.
https://www.youtube.com/watch?v=Lm2a_XCMQ8c
ביקורות הסרט הזה מנסה לתייג את עצמו במשבצת המרצ'נט-אייבורי - המפיק איסמעיל מרצ'נט והבמאי מארק אייבורי - שטיפלו בעיקר בעיבודים לקולנוע של ספרי א.מ. פורסטר. ואני מדבר על סרטים כמו "זכרונות אהבה מפירנצה", "מוריס", "הבוסטונים", "מר וגברת ברידג'", "שארית היום" ועוד. או סרטים מבוססי ספרי ג'יין אוסטן, כמו "גאווה ודעה קדומה", "אמה", "על תבונה ורגישות", "מנספילד פארק" ועוד.
למרבה הצער, "יום האם", סרטה הראשון הדובר אנגלית של הבמאית הצרפתייה אווה הוסון - הוא לא זה ולא זה. אמנם הוא מתהדר בקולקציה של שחקנים בריטים משובחים, שיכולנו לראותם גם בקטגוריות שצוינו, אבל הטיפול של הבמאית ברומן שחיבר גרהאם סוויפט הוא במקרה הטוב ארוך, מייגע ולא ממוקד, ובמקרה הרע מבולבל, לא יציב במבנהו וחסר חוט שדרה כוהרנטי. האם הוא עוסק באובדן של חיים צעירים, בין אם במלחמה (פירת' וקולמן, שאיבדו בן, מסתובבים עם פרצופים מיוסרים רוב הזמן) ובין אם בנסיבות טראגיות אחרות? האם הוא מנסה לומר משהו על יחסים בין אדונים ומשרתים? מה בדיוק מבטאת סצנת העירום המלא הארוכה מאוד של אודסה יאנג, כשקודם לכן נחשף במערומיו, אף הוא בלי להסתיר דבר, ג'וש אוקונור? גם המשחק בזמנים ובפאזות השונות של התפתחות דמותה של ג'יין בסרט יותר מבלבל מאשר מבהיר.
יש כאן גם חוסר אחידות בקונספציה הוויזואלית. דוגמה אחת: משומקום נעשה בה לפתע מעבר לסדרה של אקסטרים קלוזאפים של קולין פירת' ואודסה יאנג. הם אמורים אמנם לבטא סערת נפש, אבל לי זה לא עבד. בשורה התחתונה, אף שיש בו רגעים יפים והוא מתנהל בהתאם לחוקי הז'אנר, הסרט בכללותו לא מגובש, מייגע לאורך דקות ארוכות, ואף אחת מהדמויות בו לא מעוררת אמפתיה. (נחום מוכיח, אתר הבמה)
|
|