|
|
|
 |
דרמה |
 |
|
|
|
| |
| The Room Next Door |
החדר הסמוך |
|
|
|
|
|
| |
| שחקנים: ג`וליאן מור, טילדה סווינטון, ג`ון טורטורו |
הופעה ראשונה: 2024
ארץ מקור: ספרד
משך הופעה: שעה ו-47 דקות
|
|
|
|
אינגריד (ג'וליאן מור) ומרתה (טילדה סווינטון) היו חברות טובות בצעירותן, כשעבדו יחד באותו מגזין. עם השנים דרכיהן התפצלו. אינגריד הפכה לסופרת מוערכת ומרתה לכתבת חדשות. המציאות הפרידה ביניהן אך המקריות איחדה ביניהן שוב. לאינגריד נודע באמצעות חברה משותפת שמרתה לקתה בסרטן, והיא מגיעה לבקר אותה בבית החולים. הקשר ביניהן מתחדש ומרתה מבקשת מאינגריד ש"תלווה" אותה בתקופת חייה האחרונה ותבוא לגור לידה, בחדר סמוך, כדי להיות לה לחברה ולתמוך בה בעת הצורך. השתיים נוסעות לאפ-סטייט ניו-יורק, למקום הסמוך לעיירה וודסטוק ונכנסות לגור בבית כפרי ציורי שמרתה שכרה.
ביקורות
הסרט מבוסס על רומן מאת הסופרת האמריקנית סיגריד מונז וזוהי עבודתו הראשונה של הבמאי אלמודובר בשפה שאינה ספרדית. דהיינו באנגלית. אין ספק שהסרט הזה מאוד מתעתע. כשהתחלתי לצפות בו הרגשתי שמדובר בחלטורה זולה, בלשון המעטה. המשחק של שתי הדיוות, מור וסווינטון, מלאכותי ומוגזם, הטקסטים נשמעים נורא, והסרט בכללו נראה כמו מלודרמה ירודה. האם מדובר באירוניה? בהפוך על הפוך? לא נראה לי. נכון, אלמודובר מתמחה בטלנובלות, אלא שבספרדית הן לרוב מפוארות, פומפוזיות, גדולות מהחיים. אז איך דווקא באלמנט הזה הוא נכשל כאן? רק משום שביים סרט באנגלית? יש דברים שאפשר לקחת מהסרט הזה. למשל, השימוש במוזיקה – אה-לה היצ'קוק ברבים מחלקיה - שבונה מתח המוחדר לעלילה בתחכום, כאילו מדובר בסיפור סופר-דרמתי, עוצר נשימה, מעל מאפיינים של מעשיית פשע פלילית. והאמת היא, בלי להיכנס לספוילרים, שיש בזה משהו. אפילו יותר ממשהו. בחלקו השני הסרט מקבל צביון אחר ואז ניתן יותר להתייחס אליו כאל עבודת קולנוע כוהרנטית. ועדיין, הפער הזה בין שני חלקי הסרט הוא תמוה וחסר היגיון. בשורה התחתונה, "החדר הסמוך" הוא סרט שנוי במחלוקת, בהחלט לא חוליה טבעית בפילמוגרפיה של אלמודובר. (נחום מוכיח, אתר הבמה)
|
|