|
|
|
 |
דרמה |
 |
|
|
|
| |
| Ainda Estou Aqui |
אני עדיין כאן |
|
|
|
|
|
| |
| שחקנים: פרננדה טורס, פרננדה מונטנגרו, סלטון מלו, אוטביו לינהרס, מייבי ג`ינקינס, אנטוניו סבויה |
הופעה ראשונה: 2024
ארץ מקור: צרפת , ברזיל
משך הופעה: שעתיים ו-16 דקות
|
|
|
|
בברזיל של 1971, אאוניס, רובנס וחמשת ילדיהם מנהלים שגרת חיים בריאה ושוקקת סמוך לחופיה המרהיבים של ריו דה ז'נרו. אלא שהאידיליה המשפחתית אינה משקפת את הלך הרוח הפוליטי במדינה, שנמצאת תחת אחיזתה ההדוקה של דיקטטורה צבאית. יום אחד, אבי המשפחה, חבר קונגרס לשעבר, נלקח לחקירה משטרתית, ועקבותיו נעלמים. אשתו תעשה הכל כדי להשיב אותו הביתה.
ביקורות
**** וחצי
מאחורי הבמאי הברזילאי המצוין וולטר סאלס לפחות שני סרטים מעולים קודמים: "תחנה מרכזית ברזיל" (1998) ו"דרום אמריקה באופנוע" (2004). לזה האחרון יש זיקה מסוימת לסרט שלפנינו. הוא עסק במסעו של צ'ה גווארה כרופא ברחבי דרום אמריקה, לפני שהפך למהפכן. כלומר, בשני הסרטים ניכר העיסוק בפוליטיקה. "אני עדיין כאן", שנכתב על ידי מורילו האוזר והייטור לורגה, מבוסס על ספר זיכרונות שחיבר מרסלו רובנס פייבה, בנו של רובן, העוסק במאבקה של אמו יוניס פייבה האקטיביסטית, עקב היעלמות בעלה בתקופה בה שלטה בברזיל הדיקטטורה הצבאית.
הסרט טעון, דחוס, מעביר את התחושה הקשה של אי הוודאות באשר לגורלו של אב המשפחה. תחילה הוא מתמקד בחיים הטובים של בני המשפחה החיה בסמוך לחופים הציוריים של ריו דה ז'אנרו. אלא שבהמשך, לאחר הטראומה שחווה המשפחה, העניינים נעשים רציניים וכבדים ומתמקדים בפעילותה העיקשת והנמרצת של יוניס. מגלמת אותה כאמור זוכת פרס גלובוס הזהב והמועמדת לאוסקר פרננדה טורס, המפגינה משחק מעולה.
"אני עדיין כאן" מתכתב עם סרטים שתיארו את המשטרים הדיקטטוריים והחונטות הצבאיות בארגנטינה ובצ'ילה, ולי הזכיר במיוחד את "נעדר" (1982), של קוסטה גברס, בו כיכב ג'ק למון. (נחום מוכיח, אתר הבמה)
|
|