|
|
|
 |
פנטזיה |
 |
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
| שחקנים: רוברט פטינסון, סטיבן יאון, טוני קולט |
|
|
|
|
הוא פשוט מת להציל את האנושות.
הגיבור הלא שגרתי, מיקי בארנס (רוברט פטינסון), מוצא את עצמו בנסיבות יוצאות דופן מתחיל לעבוד עבור מעסיק שדורש את המחויבות האולטימטיבית לעבודה... למות, לפרנסתו.
ביקורות
****
הבמאי הדרום קוריאני בונג ג'ון הו לקח לפני כחמש שנים את כל הז'יטונים, בזכות סרטו "פרזיטים". די אם נציין את הזכיות ב"דקל הזהב" בפסטיבל קאן, הכתרתו כמנצח "גלובוס הזהב" ואת הזכייה הכפולה באוסקר, הן כסרט הטוב ביותר והן כסרט הבינלאומי הזוכה.
הפעם הוא מתבטא בז'אנר המדע הבדיוני. לא שהוא לא עשה זאת בעבר. ב-2013 ביים בונג ג'ון הו את "רכבת הקרח", סרט המבוסס על רומן גרפי. גם "מיקי 17" מבוסס על מקור ספרותי, הרומן "מיקי 7", של אדוארד אשטון. האמת היא שהחומרים כאן לא חדשים, במיוחד לא בעידן הבינה המלאכותית, בה כל דבר ניתן לשכפול והדפסה. בקולנוע ראינו זאת לא אחת. שני ציוני דרך (אף הם עיבודים לספרים): "2001 אודיסאה בחלל" (1969), עבודתו המופלאה של סטנלי קיובריק שבמרכזה המחשב האל 9000 שתופס פיקוד על ספינת החלל בעודו נתון למרות אנשיה. או "בלייד ראנר", עבודתו המכוננת של רידלי סקוט, על רפליקנטים, תעתיקי אדם רובוטיים, שאף הם מורדים באדוניהם. במציאות חיינו נרשמה פריצת דרך ב-1996, אז נעשה שיבוט של הכבשה דולי, ומאז אין גבול ליכולות הטכניות בתחום, אף ששיבוט ושכפול של אדם זה עדיין תהליך שקורה רק בסרטים. אז כמו הכבשה דולי גם מיקי בארנס הוא שיבוט שהצליח למות ולחזור לחיים 17 פעמים, למעשה 18, ואז נוצר הקונפליקט המרכזי בסרט.
הניסיון של מיקי 17 להוכיח שהוא עדיין רלוונטי, בעוד מיקי 18 לא רק נושף בעורפו אלא גם עושה הכל כדי לתפוס בפועל את מקומו. מעבר לרעיון הפילוסופי על שני בעלי אותו DNA שצריכים להתמודד על אותה משבצת, אהבתי את העולם הבדיוני שברא בונג ג'ון הו, עם המפלצונים הקטנים שאוכלים בלי להשאיר עקבות את השיבוטים שיוצאים מהמחזור. רוברט פטינסון עושה תפקיד סביר, כלומר את מה שמצופה ממנו. אהבתי את ההברקה של נאשה (נעמי אקי, בתפקיד מצוין) אהובתו, שהתלהבה מהרעיון שעומדים לרשותה במיטה שני מיקי... בשורה התחתונה, "מיקי 17" הוא סרט בדיוני רווי הומור, וזה הערך המוסף המרכזי שלו. (נחום מוכיח, אתר הבמה)
|
|