בחאן מחפשים מנכ"ל חדש שיידע לשמור הן על ייחודו האמנותי של התיאטרון והן על איזון כלכלי
פערים בלתי ניתנים לגישור
בסוף שבוע זה ייתם המועד להגשת מועמדות למשרת מנכ"ל תיאטרון החאן הירושלמי. הצורך באיוש מחודש של התפקיד נוצר בעקבות הודעת ההתפטרות של המנכ"ל המכהן יקי הרטל, שמפנה את כסאו אחרי שבע שנות עבודה וחצי, והוא אמור לעזוב את החאן רק בפברואר 2010, אחרי חודשי חפיפה עם הבא בעקבותיו. גם אם שבע שנים הן פרק זמן סביר ונכבד לכהונה במוסד תרבות ציבורי, שנתמך בכספי המדינה, הרטל עוזב לא בשל מיצוי עצמי או עמידה ביעדים, אלא בעקבות משבר אמון בינאישי, בינו לבין המנהל האמנותי של התיאטרון, הבמאי והמחזאי מיקי גורביץ, שעתיד לסיים במאי הקרוב שנה תשיעית בתפקיד זה. הרקע למשבר, הגורמים והאשמים ביחסים המעורערים בין השניים תלויים בנקודת ההשקפה של המצדדים בהם. אולם עיקרם בפערים בלתי ניתנים לגישור בין שני הקודקודים של התיאטרון, שכל אחד - כך כבר נכתב - מאשים את השני באי מילוי נאות של תפקידו, ובעצם, בהזנחת התיאטרון: האחד מואשם שהוא עושה את מרבית זמנו בתל-אביב והאחר מואשם שהוא שוהה יותר מדי בחו"ל. אלה, מן הסתם, תוצרים של אכזבה אישית והדדית, בין מנכ"ל ומנהל אישי שנתפשו עד כה כמתפקדים בהרמוניה ראויה לקנאה, והמשבר הניהולי גרם להפתעה בממסד התיאטרוני. לכאורה וכפי שפורסם העימות הוא על דרך. מצד אחד המנכ"ל מואשם, אם זו המלה הנכונה, באי מילוי תפקידו כראוי, בעיקר בתחום גיוס כספים, השקעות, פירסום, שיווק וקידום מכירות, ובקיצור – בניהול שאינו ממצה את הפוטנציאל המסחרי של החאן בעידן הנוכחי, כמתבקש מן ההישגים האמנותיים שלו. מצד שני, המנהל האמנותי מואשם בהתעלמות מן הבעיות האובייקטיביות והמבניות של החאן ובניסיון, אם זאת המלה הנכונה, לשנות את סדר העדיפויות הבראשיתי של החאן – אמנות לפני מסחריות. אמנם לחאן יש מוניטין של תיאטרון אמנותי. שאינו "מתקרב" להצגות "מסחריות", קופתיות. אך לא מזיק לבדוק מדי פעם אם אפשר להיות גם אמנותי וגם מסחרי, לא פופולרי אבל מבוקש, ובמושגים מרוככים יותר, נפוץ יותר ומגיע לקהלים רחבים יותר. ראשית, אם לא ננסה – ולכך צריך יוזמה, העזה וחזון - לעולם לא נדע; שנית, במתכונתו, התיאטרון לא יכול להיות מסחרי, אלא אם יוזיל משמעותית את חומרי הגלם (בעיקר איכות המחזות ואיכות המשחק) מפני שגודל אולם הבית שלו, 200 מקומות, כל הצגה בו היא הפסד. ורק הסיכוי להריץ הצגות מחוצה לו, להריץ ממש ולא לטפטף אותן, הוא גם הסיכוי להרוויח משהו, או לא להפסיד. אחד מתפקידיו של המנכ"ל, בעיקר בתקופה כלכלית לא קלה ובמיוחד נוכח מצבו הכספי והגרעוני של החאן, ותחת תכנית הבראה מוצלחת למדי, הוא לשמור על המוסד מהיגררות להרפתקאות כלכליות. לשמור על פרופיל פעילות מאוזן. ובתיאטרון שהוא יותר מדי אמנותי ולא מספיק מסחרי זה, מפתה להגיד, קל. ואין חולק, גם בקרב ההרפתקניים שבחברי הוועד מנהל של התיאטרון הירושלמי הוותיק, שהחאן – כדי לשמור על ייחודו, וגם על יציבותו הכלכלית – חייב לדבוק בדרכו האמנותית הנוכחית, באופי הרפרטואר הקיים, ולא בדרך אחרת, שאולי מטיפים לה גורמים לא בקיאים, של פופולריות ומילוי אולמות. המודל של תיאטרון גשר ההרגשה היא, אומרים בתיאטרון, שבחודשים האחרונים, בעקבות כניסתו לתפקיד של יו"ר ועד מנהל חדש, עמוס אונגר, סא"ל מיל וקבלן ירושלמי בהווה (במקומו של העו"ד אבי ארמוני), והעסקת משרד פרסום חדש (גולדפינגר תקשורת), מורגש שינוי בגישה, ושלחאן יש נוכחות רבה יותר בעיתונות הכתובה ובתקשורת האינטרנטית. בד בבד, נוכח אי האמון, חוסר ההסכמות והיחסים האישיים בין המנהלים הבכירים, ניכרת כבר עתה מגמה של חברים בוועד המנהל של החאן למעורבות כזאת או אחרת בתכנים האמנותיים וברפרטואר של התיאטרון, דבר מעורר דאגה, שהמנכ"ל החדש - גם אם יהיה חייב את בחירתו לחברים בוועד המנהל החברים בוועדת החיפוש - יצטרך יהיה לתת עליה את הדעת, ולמנוע חד-משמעית כל זליגה כזאת. יותר מזה, עליו יהיה להגן על החירות ועל הדרך האמנותית של מנהלו האמנותי, כל עוד זה המנדט שבידיו. ואנחנו בחוץ לא נתנגד לשכפול המודל של תיאטרון גשר, שמעמיד את הניהול האמנותי בראש (לא משנה מי מאייש אותו), ואת האדמיניסטרציה כעזר כנגדו ובמסייעת להוצאה לפועל של תכניותיו. ההתערבות של גורמים בהנהלה בבחירות ובהחלטות האמנותיות היא החשש הגדול של כל תיאטרון, לא רק בחאן. אם מגמה כזאת של חסרי הבנה בתיאטרון בכלל ובהיסטוריה של החאן בפרט, תגבר, או אם ייבחר מנכ"ל שאינו מודע, כרוי וקשוב לצרכים המיוחדים של החאן, לא מן הנמנע שגורביץ יחליט לסיים גם הוא את תפקיד, ואז יעמוד תיאטרון החאן בפני בעיה ניהולית כפולה ומשבר חדש, שספק אם יוכל להתאושש ממנו הפעם. בראשית החודש הבא אמור להתקיים דיון בהנהלה הציבורית של התיאטרון באשר לאן פניו מועדות. אחד הרעיונות שעל הפרק הוא הקמת אולם תיאטרון חדיש ומודרני, בתפוסה של 400-500 מקומות ישיבה, כחלק מהקומפלקס הנוכחי של החאן וכהמשך למבנה העתיק שלו. רעיון זה, שאחד ממקדמיו הוא היו"ר הנוכחי אונגר, יכול להיות דוגמה לחשיבה לא נכונה שתפגע בצביון של תיאטרון החאן שמגיע ל-90-80 אחוז תפוסה בהצגות באולמו הנוכחי. מנגד, אם אכן ישולב בו הרעיון להפוך את האולם הנוכחי למבואה של האולם החדש, זה עשוי להיות רעיון לגמרי לא רע, שגם ירענן את החשיבה האמנותית. בכל מיקרה, ההערכות הזהירות ביותר, לא צופות השלמת בנייה בפחות מ-5 שנים. ועד אז יכול להתחלף עוד מנכ"ל אחד, לפחות, בתיאטרון החאן.
24/12/2009
:תאריך יצירה
|