סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2024 דצמבר 
א ב ג ד ה ו ש
1011121314
15161718192021
22232425262728
293031
כתבה
 
מאת: עמוס אורן פותח קופה: פרידה מיוסי בנאי
 

 
 


יוסי בנאי היה מומחה נדיר לחיבור בין שחוק ודמע, בין טרגדיה וקומדיה, קודש וחול, שירה ופרוזה, אמנות ויום-יום. פרידה במלאות שבעה ללכתו.

אחד בדור

יותר משהיה יוסי בנאי, ממנו נפרדנו בשבוע שעבר, זן מיוחד, היה הוא הזן. האחד, היחיד, המיוחד. כי לא היו הרבה, אם בכלל, מהמין שלו. לבד מן העובדה ההיסטורית, שבנאי השתייך לדור ענקים הולך ונעלם, קשה לראות בו מייצג של דור, גם לא שריד לדור שנכחד. הוא היה חד-פעמי. תופעה אנושית ייחודית.

אין אמנים רבים כמוהו - בעולם הגדול בכלל, אצלנו בפרט. ספק אם יהיו. אפשר למנותם על אצבעות כף יד אחת. מומחה נדיר לחיבור בין שחוק ודמע, טרגדיה וקומדיה, קודש וחול, שירה ופרוזה, אמנות ויום-יום. כי האמן שבו היה רחב, עמוק ומכיל כאוקיינוס. איש, רב-אשכולות ופעלים. על הבמה ומאחורי הקלעים, בתיאטרון, בבידור, בקולנוע, בטלוויזיה, באולפני ההקלטות ובחדר העבודה הפרטי. שחקן, בדרן ומצחיקן. זמר, מופיען ופרפורמר. כותב, במאי, בלשן נלהב, סטיריקן מחויב ומבקר חברתי. קריין, מגיש, פרשן של תנ"ך, פזמונאי ומשורר, איש ספר ומושך בעט.

היה לו כשרון הבעה יוצא דופן, כושר התבטאות נדיר, חשיבה אחרת, מקורית, של בחירת מלים משובבת ומשחקי לשון מפעימים. ככזה הוא היה מספר סיפורים בחסד. אולי מוהיקני אחרון למספר העממי הירושלמי. כמעט נודניק, ארכן, מתפתל בדרך, בוחר בהיסוס כביכול את המלים, מאבד לכאורה את חוט השני ואת המטרה, אבל תמיד מרתק ומגיע לפואנטה, המחכימה, המשכילה.

סקרנות ונחישות של אוטודידקט

הוא לא היה מוזיקאי, אבל היה מעבד, מנצח של תזמורת, מתזמר בחסד. ראה בחדות את התמונה המלאה, נאבק עליה וחתר בעקשנות ליישומה. הוא לא היה איש תנועה, אבל לטעמי, היה יוסי בנאי רקדן הבלט הגדול מכולם. הוא לא הגזים בתנועות חדות על הבמה, אבל ניחן בכפות ידיים מופלאות, מרתקות ומהפנטות, שבעזרתן שירטט תמונות מדויקות, מקסימות ורגישות, של תחושות ורגשות, מצבי רוח ואמירות. תנועה אחת שווה אלף מלים. עולם ומלואו בכף ידו.

והכל - בזכות סקרנות, תיאבון ונחישות של אוטודידקט. כשרון שופע שבקושי למד בבית ספר מימיו, אך בראיה חדה ובכושר התבוננות מופלא ספג הכל מהסביבה, בור-סוד שאינו מאבד טיפה. מה שלא הפריע לו, איש צנוע וביישן, להיות אדם גדול, הומניסט, שופע אהבה לבריות.

זכות גדולה נפלה בחלקנו, אנחנו, שחיינו לצידו ובתקופתו, לחזות ברבגוניותו, ליהנות מגאוניותו - מי שלא החמיץ אף עבודה מנגיעותיו הסקרניות, וגם מי שהסתפק בשמץ מן הכישרון המגוון והגדול ביותר שעלה אי פעם על במה בישראל. בעברית, בטח שבעברית. א-מחייה שפתנו.

פעם, לפני שנים לא מעט, כשתמהתי על היעדר שם למופע במה חדש שלו, אמר לי: "`יוסי בנאי בהופעה` זה מספיק. אנשים לא באים לראות תקליט, מערכונים או שירים. הם באים לראות את האמן. השם מיותר". הראשון שעשה זאת בארץ. מצד אחד, צניעות מופלגת. מצד שני, הכרה בלתי מעורערת בחוסן ובדרך אמנותיים. ואם תרצו, יש גם צד שלישי: מקוריות חשיבה, ייחודיות של התנהלות, גם לא מעט העזה.

פרס למצוינות בין-תחומית

כן, הוא היה צעיר נצחי. שאנסונייר אבל רוקר. תמיד יוסי. יוסף רק פעם, באחד המערכונים עם רבקה מיכאלי. מורד בדרכו במוסכמות ובקבעונות, חלוץ העצמאים ופרילנסר מלידה שסירב בעקשנות למוסד הקביעות ושמר בקנאות על חירותו האמנותית, גם במחיר הפסד כספי ובטחון כלכלי. קידש את הכישרון, הרעב והסקרנות, על פני המשכורת הקבועה.

ריפרף כפרפר בין אמנויות הבמה השונות. לרגע לא השתעמם. קפץ מהצגה לתקליט, מתקליט למופע, ממופע לכתיבת תוכנית, מכתיבה לבימוי, ובאמצע מצא גם זמן לסרט, לטלוויזיה, לספר או למימוש אחד מאינספור רעיונות מקוריים. תזזיתי, אך איש מקצוע נוקשה ובלתי מתפשר, רודף שלימות שעמד על שלו ללא חת. פרפקציוניסט שבז בכל הווייתו, נוכחותו ויצירתו לחלטוריזם הישראלי (זו הפרשנות הנכונה לעבודתו המפוארת עם הגשש החיוור). למזלו הרב, וגם למזלנו, תמיד מצא את האנשים שנסחפו בחזונו והיו מוכנים, בהתלהבות, ליישם ולהפיק את רעיונותיו-שגיונותיו.

ויהיה זה אך טבעי, לנוכח אישיותו הבימתית יוצאת-הדופן, אם יונצח זכרו בפרס יוסי בנאי למצוינות באמנות הבידור הרב-תחומית. כדי לעודד בין הבאים אחריו את המשך ההפריה העצמית והעצמאית, את הסקרנות והתהייה, את הפיתוח הרב-בידורי והחיבור הבין-תחומי, למנוע התבודדות בדלת אמות ולטפח אמנים בשלים, רב-גוניים, במיוחד בבידור. ובין אם יוענק הפרס על ידי משפחתו, הישירה או המורחבת, מטעם יישות ממלכתית או רשות מקומית, מישהו חייב לכונן את המוסד הזה. משרד התרבות, מפעל הפיס, עיריית תל-אביב ואולי עיריית ירושלים, ואם לא פרס התיאטרון אז אחד העיתונים הגדולים, ואולי אגודת העיתונאים.

חייבים זאת לדורות הבאים. גם הם יהיו חייבים לו.


יוסי בנאי – 2006-1932


19/05/2006   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (2 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
2. יוסי,יוסי...
גיורא , (20/05/2006)
1. מרוב אהבה שותק
Marina Yanovsky , (19/05/2006)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע