סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2024 דצמבר 
א ב ג ד ה ו ש
1011121314
15161718192021
22232425262728
293031
כתבה
 
מאת: עמוס אורן פותח קופה: מה נשתנה חנוכה תשס"ז
 

 
 


מה נשתנה החנוכה הזה מכל החנוכות? לא הרבה, אך גם לא מעט. עדיין מועד אטרקטיבי-אולטימטיבי למפיקים ויזמים שנושאים עיניהם להרפתקאות גדולות ולהכנסות דומות, ועדיין חג ילדים מובהק, שבו הצורך והחובה למלא את זמנם הפנוי, מכתיב-כופה כללי התנהגות וצריכה שבימי חול רגילים לא היו ננקטים. מזל שחנוכה מגיע רק פעם בשנה.

התדמית

חנוכה השנה מגיע בא הרבה יותר מוקדם מבעבר. נר ראשון הוא רק בליל שבת, 15 בדצמבר, אבל זריזין מקדימין וכנראה גם יוצאין נשכרין. לפחות הפסטיגל, ספינת-הדגל - ובעצם, נושאת המטוסים והכוכבים - של החג, יוצאת למסע עשרה ימים קודם לכן, בחיפה. אם בשל הביקוש הגואה, אם בגלל מחסור באולמות מתאימים.

ההפקות האחרות נזהרות או שלא יכולות להרשות לעצמן, לפחות בשלב זה של השיווק וקידום המכירות חריגה ממסגרת חופשת הלימודים, אך תשמחנה להתבשם מהשקה מוצלחת של הפסטיגל. הכתבת הטון, הניגון והכיוון מצידו, עשויה לקבוע במידה רבה את פרופיל הביקוש, מצב הרוח הבידורי והאווירה המסחרית בחנוכה כולו, כפי שכבר קרה לא אחת בעבר.

בשוק ובמשרדי ההפצה יודעים: פסטיגל מבוקש, כולם מרוויחים. במיוחד בשנה בה אין קורא תגר על הפסטיגל ואין מי שמציב לו תחרות מסחרית של ממש. הביקושים לו יכולים רק להדביק בקדחת רכישות גם את ההפקות האחרות, הבינוניות והקטנות, ולגרום להן רק טוב. אם כהצגה שניה ושלישית, ואם כנהנות מה"פירורים" שהוא משאיר.

המספרים

למרות שהצטמק מספר ההפקות הגדולות (בינוניות פלוס) שמתחרות השנה בשוק, ועל אף ששניים מן האולמות הגדולים והמובילים בתל-אביב, לא ישרתו השנה את חוגגי החנוכה, לא הצטמצמה כמות הכרטיסים המוצעת בתל-אביב (שהיא לא רק המרכז אלא גם המדד לפעילות החג בארץ כולה).

את מקומם של היכל נוקיה (איצטדיון יד אליהו), שפרש מהמרוץ בשל היעדר ביקוש ו/או היתכנות כלכלית הולמת (עד 10,000 כרטיסים להופעה) והיכל התרבות, שנתפש על ידי התזמורת הפילהרמונית שחוגגת לעצמה 70 שנה (2,700 מקומות ישיבה), ישתדלו למלא האנגר 11 בנמל תל-אביב (שיארח את המחזמר "הקוסם"; כ-2,000 מקומות ישיבה) ושימוש מוגבר בביתן מספר 1 במרכז הירידים (משכנו של הפסטיגל; יותר מ-5,000 מקומות ישיבה).

החישובים הפשוטים מלמדים שתל-אביב (בעצם גוש-דן כולו, מהרצליה ועד ראשון לציון) שווה כחצי מליון כרטיסים. מחצית הכמות של הפסטיגל לבדו, עם יותר מ-50 הצגות בתל-אביב. "הקוסם", שמתוכנן לנמל בלבד, שואף - וכנראה גם ישיג - למספר דומה של הופעות, ולכ-100 אלף צופים. הניסיון הראשון להעלות בארץ את המחזמר "היפה והחיה", במשכן לאמנויות הבמה (בית האופרה) בתל-אביב, מיועד ל-35 הצגות במרכז, ובמכפלה של 1,600 צופים להצגה, מצפה ליותר מ-50 אלף צופים בתל-אביב לבדה. בסך הכל יותר מ-400 אלף כרטיסים.

כל שאר ההפקות, שתועלינה ב"בית החייל" בתל-אביב, בתיאטרון "בית ליסין", בתיאטרון חולון, בהיכל אמנות הבמה בהרצליה ובהיכל התרבות בראשון לציון - ממוצע של 800 צופים להצגה - עשויות לספק את 100 אלף הכרטיסים הנותרים. אם יעמדו ביעדים ובמשימות גם בערים הגדולות האחרות בארץ, נס גדול יהיה פה, ויהיה גם חג גדול למפיקים הגיבורים.

שיעור בכלכלה

להערכת מומחים, מגלגל שוק הצגות חנוכה כ-50 מיליון ש"ח בסך הכל. רווחים? זה סיפור אחר. הפסטיגל הצהיר על השקעה של יותר מ-20 מיליון ש"ח, ועשוי להחזיר אותה ברבית דריבית. אשתקד מכר יותר מ-350 אלף כרטיסים, והשנה, עם 106 הצגות גם בחיפה, אשקלון וירושלים, הציפייה היא להגדלה משמעותית של הכמות. אולם כשעלות הופעה אחת של הפקה קטנה נאמדת ב-40-35 אלף ש"ח לפחות, מתח הרווחים מדגדג את סף הכדאיות (800 צופים ב-50 ש"ח לכרטיס...).

זה לא חדש, אך מחירו המוצהר של כרטיס למי מן המופעים, הוא פיקציה. כלומר, הוא המחיר הרשמי (169 ₪ ל`פסטיגל` או ל"היפה והחיה"; 149 ש"ח ל"סינדרלה" של הבלט הישראלי; 139 ש"ח ל"הקוסם", וכך בסדר יורד לאחרים), אבל בפועל רק כרטיסים בודדים נמכרים בקופה ובמחיר הנקוב. חנוכה, וגם זה לא חדש, הוא דוגמה לאמנות השיווק והמכירות המוקדמות, לקבוצות מאורגנות, למוסדות ולוועדי עובדים. במחירים מוזלים בטירוף ובסבסוד עמוק. מה שמלמד שהמחירים הנקובים הם טריק שיווקי, מצג-שווא שנועד לעשות רושם טוב על רוכשים ממוסדים, שהם זוכים להנחה גדולה ומשמעותית.

אך גם הקהל הרחב (זה שאינו נמנה על המפעלים המאושרים וגם אין בני משפחה, שכנים ומכרים באחד מהם) יכול ליהנות מהוזלות מפליגות ובסבסוד עצמי, באמצעות ניקוי כוכבים בעת רכישה בכרטיס אשראי. ההנחות לצופה הבודד, יכולות אם כן להגיע אף ל-70 אחוז ויותר מהמחיר המוצהר.

קצת תרבות

הגודל, נאמר בהקשרים אחרים, לגמרי לא קובע. הפקות ענק, רחבות יריעה ומרובות כוכבים, לא מעידות בהכרח על איכות. העושר, שנושא עיניו אל ההכנסה, לא בהכרח מסביר פנים להשכלה. פופולריות היא אמנם קנה-מידה, מקדם מכירה, פיתוי וגירוי חשוב, אבל ניסיון העבר מלמד, שדווקא המפיקים הגדולים נזהרים לא להסתמך על מראית העין לבדה. ובהשקעה הכספית הגדולה שלהם משתדלים להקפיד על פרמטרי בידור באיכות גבוהה. חלטורה (יש לקוות) זה לא!

תרבות? לא בהכרח. אבל מי רוצה? אנחנו, או הילדים שלנו? גם לחתום מעלה אין יומרה להתערב ולהכריע. ההתנהלות החכמה והנבונה היא לגוון. לקנות את שביעות הרצון שלנו בשקט מכיוון עוללינו, ולשלב בין מופעי בידור מובהקים, עתירי כוכבים, לבין הצגות - קטנות דווקא - שאיכותן מוכחת (מוזיקה, מחול, הצגות ילדים מבית טוב, כמו הקאמרי, הבימה ודומיהם) דווקא באולמות הצנועים והלא-רועשים. ואם אפשר אז באותם רשויות או תיאטרונים שמקיימים פסטיבלי הצגות משלהם, כמו המדיטק בחולון, תיאטרון גבעתיים, בית הספר לאמנות הבמה "בית צבי", תיאטרון אורנה פורת לילדים ולנוער ועוד.

ובכל זאת, לצד המופעים הגדולים וההפקות החדשות והאחרות שמתחילות את ריצתן בחנוכה (ביניהן "הענק וגנו הקסום" על פי אוסקר ויילד, יצירתו של ליאור כלפון שמתבססת על אלמנטים מאמנות התיאטרון השחור, דרך "סיפורה של המדינה",שנסמכת על כישורי המשחק, השירה, החיקוי וההצחקה של טוביה צפיר), בולטת השנה התמצבות של מופעי קצב שמציעים חוויה רב-חושית.

לפחות ארבעה כאלה: "אדרבא" (להקת-הבת של "מיומנה") שכבר פועלת שנתיים לפחות, "אלומיניום" (של אילן עזריאל), "טררם קידס בחצר ההפתעות" (עם חנוך רוזן כאמן אורח) ו"שקטק" מציעים מופעים מיוחדים לחנוכה. מפלט ופתרון אפשריים מרעשנותו המלאכותית של החג, באמצעות פעילות והפעלה, דמיון וחושים. מופעים שהם אלטרנטיבה לזרם המרכזי. תנועה בתנופה. לא דורשים הכנה מוקדמת או הפעלת האינטלקט לצרכי הקשבה ופענוח, אלא מעורבות והשתתפות, זרימה והיסחפות עם קולות וצלילים, מראות וקצבים. טוב גם לפירוק אנרגיות ולחצים.

ויותר מהכל, דומה, שחג החנוכה פעול בעיקר לשיפור המצב רוח והתדמית האישית של כולנו. העניין שהוא מספק, המשקל הכלכלי שלו, המחלוקת התרבותית שהוא מציג מחדש מדי השנה, נועדו כאילו להגיד שאנחנו מבקשים להיות נורמלים ולחיות חיים נורמליים. תחת בעיות משק-הבית וגם בעיתות של קסאמים.


24/11/2006   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (1 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
1. גיבורי הממלכה
ERLBERBLE , (09/12/2006)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע