הם שניים על הבמה. הבן – במאי, רקדן ויוצר שאוהב לפתח מנגנוני במה ייחודיים, והאב – סוכן נדל"ן, ירושלמי בכל נימי נפשו, חצוצרן למגירה. הבמה היא מרחב הפעולה הפיזי והרגשי שלהם. שם, בטריטוריה שבה הבן מרגיש בבית והאב אורח, הם יכולים להיפגש, לדבר, לרקוד, לשיר, ללמוד וללמד זה את זה. שם הם יכולים (אולי) לזנוח תפקידים מסורתיים ואת זיכרונות העבר, ולאפשר לבמה להיות להם טריטוריה על זמנית, מרחב פואטי, שדה של ניסוי.
העבודה "קולו העדין של צליל החיוג" היא חלק מצמד בכורות אותן מעלה ארי בפסטיבל ישראל. שתי העבודות מדברות על קשר, על הרצון ליצור אותו ועל המורכבות לקיים אותו.
מומלץ לרכוש כרטיסים לשתי העבודות, אבל גם אם תראו רק עבודה אחת תלמדו להכיר יוצר מרהיב, מהקולות המסקרנים והבולטים בדור הצעיר של היוצרים המקומיים.
ארי ואלי טפרברג, צילום: גלעד בר שלו