פסטיבל ישראל, ירושלים 2021 ה-60 במספר, יוצא לדרך ויתקיים השנה בתאריכים 19-3 ביוני ברחבי ירושלים. עשרות אמנים ישראלים ייקחו חלק בפסטיבל במופעים או ואירועים מיוחדים ובתוכם שלוש התרחשויות בולטות כמו: פרויקט הדגל קשרי רוח המצדיע ליצירה ישראלית בשדה האמנות המקומי לדורותיו, אירועי בית, רוח ואירוח המבוססים על הפקות מקור שבודקות את מקומה של האמנות כמארחת ומתארחת ופרויקט שגרה מוסדית 2.0, המתקיים זו השנה השנייה ובמסגרתו מאירים אמנים ואמניות במוסדות ובקהילות ברחבי ירושלים את שגרת המקום באמצעות מהלכים אמנותיים משותפים עם עובדי המוסדות.
 
תכנית פסטיבל ישראל:
 
קשרי רוח - ערב ראשון: 3 ביוני, 20:30, תיאטרון ירושלים

"בלוק" - אורלי פורטל 
בהשראת "המונולוג של איקרוס" מאת שמעון אדף
מילותיו של המשורר שמעון אדף בשירו שדרות: "רַק מְקוֹמוֹת חַסְרֵי אַהֲבָה זוֹכִים לְאַהָבָה מֻחְלֶטֶת" - מחזירות את הכוריאוגרפית אורלי פורטל אל קרית שמונה, עיר הולדתה אל הבלוק שבו גדלה ואשר הגדיר את זהותה ובו בזמן כלא את נפשה. בכוריאוגרפיה לרקדנית אחת היא חוזרת אל הקולות והמראות שנטעו בה את התשוקה לנוע בריקוד פולחני ומשוחרר מהגדרה. מלוּוה בשירה חיה בערבית-מרוקאית ובעבודת וידיאו שפותחת חלון לקירות ה"שפריץ" המוכתמים בבוץ - ה"בלוק" מהדהד מטענים תרבותיים מבית וחושף חדוות יצירה ראשונית וטהורה שאינה כפופה לזמן או למקום.


אורלי פורטל, צילום: רלי אברהמי, מקור: אתר פסטיבל ישראל

"רקוויאם קטן" - תמיר גינץ
להקת המחול קמע בעקבות הספר "שואה שלנו" מאת אמיר גוטפרוינד
"שואה שלנו" שיצא לאור ב-2000, וזיכה את הסופר אמיר גוטפרוינד בפרס בוכמן, עוסק בנופי חיפה והקריות של שנות ה- 70 ובסיפורם של ניצולי שואה שעם עלייתם לארץ הפכו סמל לתקומה. הכוריאוגרף תמיר גינץ חוזר בעקבות פטירת אביו בקיץ 2020 ובאמצעות אמיר גוטפרוינד, אל נוף ילדותו ואל אביו ניצול השואה שהערכים שהנחיל לבנו הפכו סלע מחלוקת בחברה הישראלית של היום. גינץ מבקש ליצור תפילת אשכבה שמציפה זיכרונות וגעגועים, ומעלה הרהורים על רוח האדם ועל התפוררותה של הערבות ההדדית בחברה. 

"משתה לעת דבר" - יחזקאל לזרוב
בהשראת הצילום "הסעודה האחרונה" של עדי נס - בתצלום האייקוני הסעודה האחרונה של הצלם עדי נס, שמעתיק את הקומפוזיציה של ציור הקיר "הסעודה האחרונה" של לאונרדו דה וינצ'י, מופיעה קבוצה של חיילי צה"ל בהעמדה מבוימת. תצלום החיילים שצורבים בנפשם רגע אחרון של הנאה בחדר אוכל צבאי לפני היציאה לקרב הוא פרפרזה שיוצר נס על המשתה של ישו הסועד בחגיגיות לפני שהוא נפרד מהעולם, הפרפראזה היא מקור השראה לעיבוד שמציג יחזקאל לזרוב ל"משתה לעת דבר" של אלכסנדר פושקין - יצירה העוסקת גם היא במוות ההולך וקרב.

"ניסויים בנישואין פיקטיביים" - שאנן סטריט
בעקבות הסרט "נישואין פיקטיביים"  של חיים בוזגלו ויוסי סויה
הסרט "נישואין פיקטיביים" (1988) הציג מעין היפוך תפקידים בסגנון בן המלך והעני, אך עסק למעשה בסכסוך הישראלי פלסטיני. שאנן סטריט, מעיד שאהב את הסרט בעיקר מפני ששום דבר בו אינו גדול מהחיים. לדבריו הסרט קטן, ובזה כוחו. כשרצה לחזור אל הסרט ביצירה חדשה לא הצליח למצוא את התסריט בארכיונים. כשנאלץ להתקדם ביצירה החדשה בלעדיו, הבין שגם בניסיון להתחקות אחר התסריט וליצור בעקבותיו יש משהו פיקטיבי. ביצירה משחזר שאנן טקסט של סצנה קטנה, כמעט אגבית אך כנה ונוגעת ללב, ומבצע אותה על גבי ביט שמכיל מוזיקה מהסרט.

"סטרידור שתיים" - גלעד רטמן
בעקבות הפואמה "חורים וידיות" של חזי לסקלי
אחיו של יוטיובר מפורסם יושב רכון על שולחנו מחובר למכשיר אינהלציה. נשימותיו הכבדות והרטובות נראות מבעד למסכת הפלסטיק הצמודה לפניו. הוא מקליט את הרעש המונוטוני הבוקע מהמכשיר, המתערבב בקולות נשימותיו, על מנת לעזור לאנשים אחרים להירדם. מסתבר שצלילים מסוג זה מסייעים בכך. אחיו של היוטיובר המפורסם לוחץ על כפתור בטלפון. קטע מוזיקלי מתנגן. חלקו הארי של הקטע מבוסס על צמדי הברות קטועות המתחברות למילים "מאמה" (אמא) ו"פאפה" (אבא). ההברות האלה נוצרו על ידי המכשיר המכאני הראשון שניסה לחכות הברות של דיבור אנושי. המכשיר פותח על ידי הממציא ההונגרי וולפגאנג פון קמפלן בסביבות 1784.

"עין לטושה" - שרון גבאי, מיה מגנט ומירי סגל
בעקבות המחזה "עין לטושה" מאת גלעד עברון
המחזה הקצר "עין לטושה" מאת גלעד עברון עוסק בשרירותיות ובאטימות שבמפגש בין אדם למנגנוני כוח. במרכזו ויקטור מן, מרצה בכיר שנחטף ונכלא מבלי לדעת מדוע. הישות הנוספת והיחידה פרט אליו היא קרן אור שנעה ללא אבחנה בחדר. ויקטור, שרואה בכך עדות לעינם הצופה של החוטפים, מתחנן לתגובה ולעוד אור, ואט אט מאבד תקווה ושפיות. בעקבות "עין לטושה" של עברון מציגים שרון גבאי, מיה מגנט ומירי סגל מופע לשחקן נעדר ולמצלמה רובוטית. המפגש בין ויקטור לקרן האור מסמל את המפגש בין הטכנולוגי לאנושי, ושקול למפגש של הקהל עם המצלמה. דמיון ומציאות מתערבבים – האם כולנו כלואים עם ויקטור, נתונים תחת עין פקוחה של מכונת מעקב, שבויים של אלגוריתמים שהחליפו בני אנוש בניהול חיינו?

"קדוש קדוש קדוש" - רועי חסן ועמית חי כהן
בעקבות פסלים של האמן ז'אק ז'אנו
בפסל בלי כותרת של ז'אק ז'אנו מוצג דגם מוקטן של עיר עתיקה מעוטרת קשתות ונרות. אולי זו צפת, אולי פאס, עיר הולדתו של האמן במרוקו, ואולי אלה בכלל קברי צדיקים. ערי האבן הללו, אלמנטים של ערביוּת ויהדות, כמו גם קדושה ומאגיה, נוכחים ברבות מיצירותיו של ז'אנו, ומהווים השראה ליצירה חדשה של המשורר רועי חסן ושל שותפו ליצירה המוזיקאי עמית חי כהן. קדושת האבן של ז'אנו החזירה את השניים למאה ה-17 ולעיון מחודש ב"ספר החזיונות" – חיבורו המיסטי-אוטוביוגרפי של רבי חיים ויטאל. בקדוש קדוש קדוש חסן וכהן יוצרים יחדיו טקס פרטי אינטנסיבי שעשוי מטקסטים פואטיים שמולבשים על טקסטורות וביטים אלקטרוניים משיחיים, ושואלים כיצד חוויה מיסטית משולבת בחייהם האישיים. 

"מבודדים" - קרן פלס
בעקבות עבודת התיעוד של הצלם זיו קורן מתקופת הקורונה
במרץ 2020 החלו בתי החולים להיערך למלחמה בווירוס מסתורי וקטלני שאיים לשנות את פני האנושות. באותה תקופה הצלם זיו קורן קיבל החלטה: לתעד את המגפה מקרוב. הוא היה הצלם היחיד שנכנס למחלקות הקורונה בבתי החולים. היה עד לכאב הגדול של המאושפזים, לסבל ולבדידות של חללי המגפה ושל בני משפחה שלא נפרדו מיקיריהם, וגם לרגעי חסד – כשהערבות ההדדית, הנתינה וההתנדבות זקפו ראש. ביצירה חדשה משלבת קרן פלס, חברתו הקרובה של קורן, הקרנות של צילומי המגפה שלו, קטעי אודיו שלו שהקליטה וערכה לכדי תסכית, ונגינה חיה. על הבמה, לצד הרצון להאיר את רוח התקופה המכוננת, מבקשת פלס לפנות מקום למלאכתם של אלה העוסקים בתיעוד, ויוצרים ארכיון היסטורי המציג את הפסיפס האנושי של הארץ הזאת.

קשרי רוח - ערב שני: 9 ביוני, 20:30, תיאטרון ירושלים

"לנוע לנוע אנה אני נעה" - רנה שינפלד
בעקבות יצירות וידיאו של מיכל רובנר
בעבודת סולו חדשה רוקדת רנה שינפלד בעקבות עבודות וידיאו של האמנית מיכל רובנר. יצירות וידיאו מאפשרות לה להיחלץ מארבעת קירות הסטודיו. גופה משקף את עבודותיה של רובנר, נטמע לתוכן, ומנהל עימן דיאלוג חי. אותיות וסמלים מיצירותיה של רובנר נושאים את שינפלד לעולמות רחוקים, כשגופה הופך גם הוא לאוסף של סמלים ומביע בתנועה את מה שלא ניתן להביע במילים.


רנה שינפלד, מקור: אתר פסטיבל ישראל, צילום: רלי אברהמי

"אף אחד לא צריך למות" - יאיר דלאל
בעקבות הסרט  אוונטי פופולו  בבימויו של רפי בוקאי
הסרט אוונטי פופולו שנוצר ב-1986 הפך במהרה לאבן דרך בתולדות הקולנוע הישראלי בזכות נקודת מבט מורכבת, מקורית ולא-מתנצלת ביחס לסכסוך הישראלי-ערבי. העלילה מתרחשת בשלהי מלחמת ששת הימים, ובמרכזה שני טוראים מצרים. מיואשים הם תועים במדבר סיני, ומבקשים לחצות את תעלת סואץ ולשוב לביתם. יאיר דלאל, שיוזם מזה שנים גשר בין-תרבותי חשוב בין מוזיקאים ערבים ויהודים, מציג עתה, 35 שנים לאחר יציאת הסרט, יצירה מוזיקלית חדשה שמהדהדת את זעקתו של החייל המצרי שאותו גילם במשחק מופתי סלים דאו. יצירה שמעלה על נס את השלום, מקדשת את החיים, ומבטלת כל הצדקה שהיא למלחמה ולמוות.

"אבא שלי / בת שלי" - דניאל ואמיר קולבן
בעקבות הציור "אבא שלי חייל" של אסד עזי
ב-1961, בזמן שירותו הצבאי, נהרג אביו של אסד עזי מיריית צלף סורי. לימים, כאמן בוגר, שב עזי לדמות אביו החייל. מתוך תצלום שבו נראה האב זקוף, לבוש מדי צבא, ניצב בשטח פתוח כשברקע נוף אופייני לבסיס צבאי, שכפל עזי את דמותו פעם אחר פעם כפעולת שימור של זיכרון הולך ומתרחק. הדמות בציוריו נעדרת סממנים לאומיים ומדגישה את סתמיות המוות והמורכבות שבתחושת השייכות/חוסר השייכות של עזי לנוכח המציאות המקומית - פוליטית וחברתית - כלפי העדה הדרוזית.  דמות האב ביצירתו של עזי היא הרקע ליצירה חדשה של הכוריאוגרף אמיר קולבן ובתו המוזיקאית דניאל קולבן. השניים יופיעו זה לצד זו, קשורים בחבל לא נראה ויעסקו בנטישה, בהתפרקות ובשיברון מיתוס האב החזק והכול יכול, ויגעו באנושיות ובשבריריות שביחסי אב ובת.



דניאל ואמיר קולבן, מקור: אתר פסטיבל ישראל, צילום: רלי אברהמי

"מסגרת עדינה ללב שבור" - דליה שימקו
בעקבות המשורר נתן זך
הבמאית והשחקנית דליה שימקו חוזרת לשלושה שירים מתוך שירים ראשונים של נתן זך. השירים העוסקים בפרידה מהווים מסגרת עדינה לשברון לב פרטי. מלוּוה במוזיקה מקורית חיה מאת יפעת נץ הבסיסטית והחברה-לשעבר בהרכב "המכשפות", שימקו כורכת את הטקסטים של זך עם קטעים אישיים שמבטאים את תמונת הנפש ואת התהומות הקיומיים שחוותה בעקבות פרידה מאהוב לאחר 11 שנות זוגיות.

"מחר" - יצירה של רוני סומק
בעקבות הציור "פרש בודד" של בשיר אבו רביע
הצייר בשיר אבו רביע והמשורר רוני סומק חברים מאז שנות ה-70. בציוריו חושף אבו רביע את התרבות וחיי היומיום של שבט אבו רביע והם מאופיינים במשיכות מכחול חדות המשוות להם אבסטרקציה ייחודית. את השיר מחר כתב סומק על  פרש בודד, ציור חדש של אבו רביע. משיכות המכחול האופייניות שבציור החזירו את סומק לתנועות החדות של הסמוראים בסרט האגדי שבעת הסמוראים של קורוסאווה הבמאי היפני שאבו רביע והוא חולקים לו אהבה משותפת.  סומק יפגוש על הבמה בחברו הוותיק אבו רביע, והמרחק שבין הנגב, תל אביב, יפן והוליווד שוב יצטמצם.

"הצוענייה והילד" - הבמאית נאוה צוקרמן
בעקבות השחקנית, הקומיקאית והזמרת טליה שפירא
הצוענייה והילד היא יצירה משותפת של הבמאית נאוה צוקרמן וחברתה לחיים וליצירה השחקנית, הקומיקאית והזמרת טליה שפירא. השתיים יצרו והיוו השראה זו לזו במשך עשור עד ששפירא הלכה לעולמה ב-1992. כעת, קרוב לשלושה עשורים אחרי, הן נפגשות שוב. הטקסט הצוענייה והילד הוא סקיצה קצרה בכתב יד שמצא בנה של שפירא באחת ממחברותיה. נאוה צוקרמן הבינה מיד כי הצוענייה בסיפור היא שפירא – נוודית לנצח, עוברת אורח בחיים, נפש חופשיה בעולם האוחזת תמיד בכף ידו של בנה. מצוידת בטקסט היא מעלה מופע משותף אחרון, ומבקשת לעסוק בקונפליקט פנימי שלה, ואולי גם של שפירא, בין אימהוּת ליצירה. 

You are IT– אקו
בעקבות המיצב You are a Saint של יוחאי מטוס
המוזיקאית אקו, מהקולות הנשיים החשובים בסצנת ההיפ הופ הישראלית, יוצרת בעקבות מיצב התאורה You are a Saint של האמן הרב-תחומי יוחאי מטוס. ב- You are a Saint יצר יוחאי מטוס הילה מפסי ניאון, והזמין את הצופה לשבת תחתה, להצטלם כקדוש, ולהפוך למעשה מרואה למואר ומעובר אורח לקדוש. בעקבות מטוס אקו מבטאת לראשונה את מה שהיא מרגישה כבר שנים על הבמות – שהקהל הוא חלק בלתי נפרד מיצירת האמנות. You are IT הוא טקס אורבני אלקטרוני ואורקולי בשיתוף קהל. ביצירת סאונד מקורית משותפת האולם יהפוך לאולפן, והקהל למקהלה חיה. 

"אמפי" – עומר קריגר
בעקבות יצירת מחול מאת נועה אשכול לעצרת הזיכרון "עשור"
בשנת 1953 הוזמנה הכוריאוגרפית נועה אשכול על ידי מחלקת התרבות של הקיבוץ המאוחד ליצור ריקוד לעצרת זיכרון שציינה עשור למרד גטו ורשה בקיבוץ לוחמי הגטאות. מתוך סרט אילם שאורכו 4 דקות, והוא התיעוד הנע היחיד של היצירה האוונגרדית כפי שצולמה בעצרת, יצר האמן עומר קריגר מופע ובעקבותיו עבודת וידיאו המשחזר את היצירה המקורית ומרחיב אותה. קריגר חוזר ליצירה של אשכול עם נימה של געגוע לימים שבהם אמנות חדשה ופורצת דרך הייתה חלק מיצירת הטקסים האזרחיים של החברה. הוא מבקש לבחון את המקומות שבהם הטקסים הללו מתקיימים, ושואל האם בערים הדחוסות של ימינו ישנם מרחבים ציבוריים כמו האמפי המאפשרים כינוס חברתי ואמנותי רשמי ובלתי אמצעי כאחד. "אמפי" הוא הרהור עדין על המקומות הפיזיים והרוחניים שבהם אמנות, חברה ומדינה נפגשים. 

"התבשרות" - אמנית הווידיאו מאיה ז"ק 
בעקבות השיר "בלילה בא המבשר" מאת רחל המשוררת
"בלילה בא הַמְבַשֵּׂר" הוא שיר שני במחזור השירים "בחולי" מאת רחל המשוררת. בשיר קצר זה מתארת רחל את מלאך המוות המתיישב על מיטתה ומבשר בזדון כי זה יהיה שירה האחרון. שנים רבות לפני שחלתה ונפטרה בטרם עת נהגה אמה של אמנית הווידיאו מאיה ז"ק לדקלם את השיר באוזני ילדתה ולהמחיז אותו בטון תיאטרלי ומהפנט. לאחר שנפטרה דימוי המבשר מתוך השיר קיבל משמעות חדשה וכמעט נבואית. ז"ק עוסקת ברצון לזכור ובאימת השכחה. הווידיאו עוסק בשרשרת של העברה בין-דורית ובין-נשית המתקיימת בממד הגופני ובממד המטאפיזי בין נשים – בנות ואימהות ממשיות ורוחניות, חיות ומתות. באמצעות דימויי נוזלים שמסמלים את נוזלי הגוף והתודעה שעוברים בין אם לילדיה, היא עוסקת בזיכרון שטבוע בגוף ובאימהוּת שלה עצמה לבנותיה התאומות. 
  
 
קשרי רוח - ערב שלישי: 10 ביוני, 20:30, תיאטרון ירושלים

"רישומון" - שלומי שבן
בהשראת ציורי הכבשים של מנשה קדישמן
ההרהור בדמות הכבשה שהפכה לחותם האמנותי של קדישמן, עלה לאחר ששלומי שבן נתקל בגרסה רעה במיוחד לאחת הכבשים בחשבון אינסטגרם רנדומלי. מה קורה ליצירת אמנות כשהיא משתכפלת אינספור פעמים והקשר שבין המקור לזיוף מיטשטש?  השיר נפתח בשאלה "מי רצח את הכבשה של קדישמן?". כל בית בשיר מעלה ספקולציה שונה.

"הטייפ בקצה המסדרון" - יחזקאל רחמים ויקיר ששון
בעקבות השיר "תן לזמן ללכת" של אביהו מדינה
המשורר יחזקאל רחמים חוזר בפואמה חדשה אל הפנימייה שבה למד ואל מסדרון המגורים שבקצהו ניגן טייפ ישן את שיריו של הזמר והיוצר אביהו מדינה המסמלים עבורו את אמירת ה"כן" לרגש החשוף - תדר שליווה אותו ועיצב אותו כאדם וכיוצר. היצירה תוגש על ידי יקיר ששון המולטי-אינסטרומנטליסט, מייסד הרכב רבע לאפריקה. במופע שמשלב ספוקן וורד ונגינה חיה שב ששון אל הלכלוך החם של הקסטה, אל המוזיקה הים-תיכונית ואל הפופ הישן.

"ממלכת הצללים" - אמיר יציב
בעקבות המחזה  "משפט פיתגורס" מאת נתן אלתרמן
ב-1965, השנה בה פרץ המחשב אל שולחן העבודה הביתי, עלה בהבימה מחזה של נתן אלתרמן, מעין משל פילוסופי שדן בסוגיות מוסריות שעוררה מהפכת המחשב. לצד עקרונות המוסר והמדע העמיד אלתרמן כוח שלישי -מחשב ששמו פיתגורס שאינו כפוף לחוקי המוסר ולחוקי הטבע ובז "לכל הסבר שבעולם". האמן אמיר יציב בוחן באמצעות טכנולוגיות מתקדמות את אותו כוח נעלם וגדול שבו נגע אלתרמן ונוכח היום בחיינו יותר מתמיד. במרכז יצירתו ניצב אודישן למחזה העוסק באהבה ובגידה כאשר לתפקיד ייבחנו דמויות אווטר שינועו על הגבול שבין מציאות לבדיה.

"ואין קץ" - טל ניצן
בעקבות היצירה Desert Tripeשל פסנתרן הג'אז עומר קליין
היצירה Desert Trip של פסנתרן הג'אז עומר קליין היא נקודת המוצא לסיפור קצר מאת המשוררת והסופרת וטל ניצן אשר תקרא את הסיפור בליווי נגינה חיה. זהו היפוך תפקידים מסקרן ביחסיהם היצירתיים של ניצן וקליין, שהלחין שיר של ניצן ואף כתב באלבומו האחרון שיר בעקבות הרומן שהוציאה ב-2015 "את כל הילדים בעולם".

"הכי יפה בגן" - גלעד קמחי
בעקבות יהודית רביץ
הבמאי והיוצר גלעד קמחי חוזר ליהודית רביץ שהיתה חלק מפסקול נעוריו ואל זיכרון מהופעה שלה בשנת 2000 שם הציגה את השיר "בשביל זה" ואמרה: "לדורותי פרקר היה אומץ לכתוב את המילים של השיר בשנות השישים ולי יש אומץ לשיר את המילים האלה רק היום". קצת אחרי אותה הופעה יצא מהארון. היצירה הכי יפה בגן נוצרה בעקבות מפגש של קמחי עם יוצרים ויוצרות טרנסג'נדרים, והוא רואה בה מסע אל תוך מרכיבים של אנשים שהם "גם וגם וגם" בעולם שמחנך ל"או או". ביצירה ישזרו שיריה של רביץ, שתמיד היו בלב המיינסטרים, עם סיפורים ולבבות של אנשים שנמצאים בשוליים.

"סיזיפה" - יורם כרמי, להקת המחול פרסקו
בעקבות וידיאו ללא כותרת של מורג'אן אבו דיבה
ביצירה מ-2017 של האמנית מורג'אן אבו דיבה נראית אישה בלבוש ערבי מסורתי על חוף ים. היא אוחזת מגב, וגורפת בקדחתנות חזרה אל הים את המים ששוטפים הגלים אל החוף. בהשראת עבודת הווידיאו של האמנית, הכוריאוגרף יורם כרמי מבקש לעסוק בממד הזמן, בכוחו של הטבע ובמעגליות אינסופית שיכולה להיתפס כסיזיפית ורפטטיבית מחד, וכהתעקשות אופטימית ומדיטטיבית מאידך. רקדני להקת המחול פרסקו יציגו מחול אינטנסיבי שנוגע במרכיבים של עצב, חמלה, אירוניה ויופי.


יורם כרמי, מקור: אתר פסטיבל ישראל, צילום: רלי אברהמי

"קקטוס" - מארק אליהו
בעקבות הצילום "קקטוס, חוף הילטון" של הצלם ברי פרידלנדר
צילומיו המונומנטליים של הצלם הוותיק ברי פרידלנדר מתעדים את המרחב הישראלי היומיומי והנעים בין הדוקומנטרי לקולנועי. המוזיקאי והיוצר מארק אליהו מציג יצירה מקורית בעקבות צילום ייחודי של פרידלנדר מ-1984 – צילום נעדר אנשים שבמרכזו קקטוס על רקע שקיעה מדברית. התצלום של פרינדלנדר, שמאופיין באווירה חלומית ומסתורית, נוגע באליהו באופן מיוחד. הצבר הצומח מתוך השממה המדברית מסמל בעבורו את היכולת שלנו כחברה לקום ולפרוח מחדש, ולאור המשבר הנוכחי מעביר בו תחושה של אופטימיות. כשהוא מלוּוה בשלושה נגנים מבקש אליהו לגעת ברבגוניות שלנו כחברה: בשרקיות המדבר ובמרחביו האינסופיים מחד, ובשורשים העתיקים והעמוקים מאידך.

 Y - יצירת מחול של שרון איל
בהשראת עבודות של סיגלית לנדאו
״אני מתחברת לאנשים. מתחברת ליצירה שמזיזה לי משהו בלב. סיגלית עושה לי משהו בלב, התזוזה הזאת היא תנועה אינסופית – העבודות שלה מרגשות וחיות. הבחירה שלי בה באה ממקום עמוק של חיבור ליצירה, לאהבה ולטוטאליות שלה.״ שרון אייל בעקבות האמנית סיגלית לנדאו ביצירה חדשה בביצוע רקדני אנסמבל בת-שבע.

קשרי רוח - ערב רביעי: 15 ביוני, 20:30, תיאטרון ירושלים

"פשוטות" - רונן יצחקי
בעקבות הסרט "בירושלים" דוד פרלוב
ב-1963 יצר הבמאי דוד פרלוב את בירושלים. את הפרובוקציה בסרט סיפקה אישה חרדית אלמונית, שלימים נודעה כזלדה המשוררת. "כל קבצן זה אולי המשיח", אמרה כשהיא מספרת על ירושלים של המדרש ושל המציאות. הסרט שמתעד משיחים פוטנציאליים, קבצניה של העיר, לא היה לרוח "שירות הסרטים הישראלי" שדרש את צילומו מחדש, מה שהוביל למחאות שבעקבותיהן הותרה הקרנת הסרט. הכוריאוגרף הירושלמי רונן יצחקי מציב במרכזה של היצירה קבוצת נשים – משיחות בפוטנציה, פליטות, קבצניות המבטאות בגופן את הטלטלה, הניגודיות והקונפליקטים שעולים מתוכה של העיר הזאת כמו גם הבקשה לאיזון.

"עֲזָאזֵל" - גיבסון בר-אל וקבוצת תיאטרון סמרטוט
בעקבות הפסל "הוא הלך בשדות" של  יגאל תומרקין
ב-67' יצר יגאל תומרקין את הפסל הוא הלך בשדות כמחווה צינית לספר הנושא את אותו שם מאת משה שמיר. החייל המתכתי, המפלצתי והגרוטסקי של תומרקין עומד בניגוד לאורי, דמות הצבר הלוחם מספרו של שמיר. בעקבות תומרקין בוחנים היוצר גיבסון בר-אלוקבוצת תיאטרון סמרטוט את מה  שדרך נקודת מבטם נתפס כהתרסקות היסטורית של דמות החייל ההרואי והתכנסותה אל תוך תבנית אדם-לוחם-מכונה. ארבעה פרפורמרים יציפו שאלות בדבר הליכה מתמשכת בשדות חרוכים ויגעו בתפיסות חברתיות-מקומיות המחזקות לדעתם את שליחת הבנים והבנות אל שדות הקטל.

איציק ויינגרטן וגליה פרדקין
בעקבות אלזה לסקר-שילר
המשוררת, הסופרת והציירת היהודייה-גרמניה אלזה לסקר-שילר (1945-1869), מהמשוררות הבולטות בגרמניה, הייתה ידועה בסגנון חייה הבוהמייני. ב-1933 היא נאלצה לברוח מגרמניה. ב-1938 עלתה לישראל ואת שנות חייה האחרונות העבירה בירושלים בבדידות ובשיברון לב. ליא קניג, הגברת הראשונה של התיאטרון הישראלי, עולה על הבמה ופוגשת את לסקר-שילר בדמות בובה עוצמתית ומלאת חיות, ומשוחחת עימה שיחה כנה וגלויה על הזדקנות, על יצירה ועל געגועים לארץ מולדת ולאהבות שכבר אינן.


"היכן אני נמצאת" - רונה קינן
בעקבות אורלי קסטל-בלום
"דולי סיטי" של אורלי קסטל-בלום חולל מהפכה בעולמה של רונה קינן כשקראה אותו ל בגיל 12.  ביצירה שמשלבת קטעי קריאה, שירים מולחנים וקולאז'ים של ווקאל וסאונד, תשייט קינן בעולמות האבסורדיים של שלוש דמויות נשים מספריה של קסטל-בלום: הדוברת מ"היכן אני נמצאת" (1990), לוסיה מ"הרומאן המצרי" (2015) ודולי מ"דולי סיטי" (1992), ותנסה לענות על השאלה שנוכחת תמיד בעומק כתיבתה של קסטל-בלום – היכן אני נמצאת?

"שני צדדים לקנבס" - אגי משעול
בעקבות מנשה קדישמן
המשוררת אגי משעול יוצרת בעקבות מי שהיה חברה לאמנות ולנפש - מנשה קדישמן. בביתה תלויים ציורים שנתן לה כאשר בחזית הציור המוגמר, אך בצידו האחורי מסתתרים רישומים או ציורים אחרים, משוחררים, כמו קריצות פרטיות. שני צדדים לקנבס מתייחס לצדדים החבויים, האחוריים, של השיר הנקי והמוגמר המתפרסם בספר לעומת הערות, הרהורים וטיוטות הכתובים בדיו אדומה שמתעלמת מהדיו השחורה של הדפוס הסופי.


אגי משעול, מקור: אתר פסטיבל ישראל, צילום: רלי אברהמי

"רפיון" - נעה דר
בעקבות הווידיאו "נערת הרוגטקה"  של תמר גטר
הכוריאוגרפית נעה דר נמשכה לחיבור שיצרה תמר גטר בין תנועת המתיחה של הקלע לבין מתיחת הזמן  בעבודת הוידיאו "נערת הרוגטקה" שבה נערה פצועה מטילה אבן קלע אל עבר דמות שנמצאת מחוץ לפריים. הסצנה, שלקוחה מסרט קונג-פו ואורכת במקור שניות בודדות, הופכת באמצעות מניפולציה ממוחשבת לפעולה שנמשכת 8 דקות. עבודת הסולו שלה נוטלת מרכיבי התרחשות מהווידיאו, ונעה על ציר שנמתח בין קצוות של זקיפות ורפיון, התקדמות ונסיגה, צבירה והתרוקנות, התגוננות ותקיפה ותנועה ועצירה.

"לסיים במ"ם סופית" - שיר גולדברג
בעקבות השיר "האמנם" מאת לאה גולדברג
ביצירה חדשה, חווייתית, הומוריסטית וביקורתית, עוסקת הבמאית שיר גולדברג בהיררכיה ובהדרה המגדרית שמייצרת השפה העברית ה"סקסמניאקית", כפי שכינתה אותה יונה וולך. השיר "האמנם" של המשוררת לאה גולדברג מלווה אותה מאז ימיה כנערה, ובעבורה הוא ביטוי אולטימטיבי לחוויה של אישה את עצמה בכאב, בעונג, ביושר ובכנות. בהשראת השיר ובהשראת דמותה פורצת הדרך של לאה גולדברג, נוגעת שיר גולדברג במשאלה לחוות קיום נשי משוחרר ואמיץ אל מול הבניות חברתיות. ב"לסיים במ"ם סופית" היא תוהה אם גם כשאנחנו חולמות ומדמיינות בעברית אנחנו מאמצות אוטומטית את צורת הזכר, ולמעשה מונעות מעצמנו בצורה לא מודעת ליצור מציאות אחרת בעבורנו כנשים וכחברה.

"דיבוב ריק" - מרים נאה וניר סגל
בעקבות "מעיל המדבר" של בית האופנה משכית
ב"דיבוב ריק" האמנים ניר סגל ומרים נאה מתחקים אחר "מעיל המדבר", פריט האופנה האייקוני שעוצב על ידי בית האופנה הישראלי משכית. את משכית הקימה רות דיין בחסות הממשלה ב-1954 כפרויקט חברתי שמטרתו להפוך כישורי מלאכה של עולים חדשים למקור פרנסה תוך ייצור קו אופנה לאומי. את מלאכת האומנות המסורתית של העולים שילבה משכית עם אלמנטים אופנתיים שהושפעו מתפיסות מודרניות דוגמת זרם הבאוהאוס, ואלה קיבלו ביטוי בהדפס, בחומר ובטכניקה. "מעיל המדבר" של משכית נושא היסטוריה פוליטית מורכבת, וטומן בחובו שאלות על זהות, על מלאכה ועל אמנות. בעבודת וידיאו מקורית סגל ונאה טווים למעיל נרטיב אלטרנטיבי שחושף הן את בעלי התפקידים שמפעילים את המנגנון ובו בזמן מופעלים על ידו, והן את המתח שבין יצירה מוגמרת לבין תהליך הייצור שלה.
 
 
Blueprint -  דן רוברט להיאני
בעקבות בניין "כלל" שתוכנן על ידי האדריכל דן איתן
אמן הווידיאו דן רוברט להיאני הגיע לקומתו ה-12 של בניין "כלל" כדי לעבור טיפול בקליניקת אוסטאופתיה. במסע אישי של חיפוש אחר קשר, בית וריפוי הוא נפגש עם מצבו הרעוע והמתפורר של הבניין, ותהליך האיחוי הפרטי שלו נכרך עם החרדות, עם המכאובים ועם ההזנחה של הבניין. בעבודת וידיאו חדשה הוא מותח קווים מקבילים בין סדרת הטיפולים שעבר לבין הצורך של הבניין בטיפול. כפי שהאוסטאופתית חוקרת את גופו, כך גם הוא חוקר את הבניין, ממפה אותו, מקשיב לו, ומזהה את האזורים הכאובים שבו. באמצעות התערבות פיסולית, פרפורמטיבית ופואטית הוא מתבונן בבניין ברתיעה ובחמלה, ועורך טקס של ריפוי בין אדם לבניין, בין אדם לעיר, ובין אדם לצדדים הסדוקים שבו. 

"כל כך הרבה לבן" - שמעון בוזגלו ומתן אמסלם
בעקבות האמן רן הררי
"הצייר רן הררי (2020-1944) היה החבר הכי טוב שלי במשך 25 שנים, עד מותו, והאיש המשמעותי ביותר בחיי. Ecce Homo, הנֵה האיש שבתחילת היכרותנו גרם לי סופית, אחת ולתמיד, להאמין לאמנות מופשטת ולאהוב אותה, והנֵה האיש שלא הבדיל מעולם בין תוכן לצורה: היינו הך הם היו בשבילו." המשורר שמעון בוזגלו על חברו רן הררי. בעקבות מותו של חברו הטוב החליט בוזגלו לכתוב מחזור שירים ברוח שהנחיל לו הררי – צורה יוצרת תוכן. בהשראת יצירתו של הררי והשירים שכתב בוזגלו בעקבותיה, יצר הבמאי מתן אמסלם קולאז' בימתי שמורכב מהטקסטים, מדימויים, ממוזיקה ומתנועה – יומן חי של אדם שכמו נזכר במה שהיה בחייו ובמה שלא היה בהם. 
 
ועוד בפסטיבל:

מופע בכורה חגיגי לאלבום "עגל הזהב"
גרסתו של המעבד והמפיק המוזיקלי רע מוכיח לאלבום "אהוד בנאי והפליטים" (1987). בהשתתפות ברי סחרוף, קורין אלאל, אפרת בן צור, ערן צור וכפיר בן ליש. אורח מיוחד: אהוד בנאי. המפיק והמעבד המוזיקלי רע מוכיח חוזר לאלבום הבכורה המופתי של אהוד בנאי "אהוד בנאי והפליטים" שיצא ב-1987 והפך לאחד מאלבומי הרוק החשובים במוזיקה הישראלית. האלבום של בנאי הציג קו מוזיקלי פורץ דרך, ושילב רוק קצבי עם צליל מזרחי לצד תכנים שעוסקים בקבוצות חברתיות ופוליטיות מוחלשות. שירים רבים מתוכו, בהם "עיר מקלט", "עבודה שחורה", "זמנך עבר", "עגל הזהב" ועוד, הפכו ללהיטי ענק. את האלבום "עגל הזהב" מוכיח מתאר כמסע נועז שמחבר אותו לאווירה ולמציאות של 2021. המבצעות והמבצעים באלבום הקליטו את עצמם שרים את שירי האלבום המקורי באופן חופשי ופתוח לאינטרפרטציה אישית, ומוכיח הכניס את ההקלטות למעבדה האלקטרונית שלו, ובה הפיק את שירי האלבום. במופע הבכורה לאלבום מוכיח יפגוש בכל פעם במבצע אחר, וייצור רצף של דואטים כשהוא מצויד בסט תופים ובסט אלקטרוני. 
19 ביוני, 21:30, אודיטוריום ימק"א, ירושלים

מחכים לניסים - מופע תזמורת לכל המשפחה
במופע לכל המשפחה תזמורת ירושלים מזרח ומערב פוגשת בספר הילדים  הקסום "מחכים לניסים" מאת אתגר קרת ושירה גפן. עלילת הספר מגוללת את סיפורו של לב הקטן שמתעקש להמשיך ולחכות לחברו ניסים בזמן שחברות וחברים אחרים מזמינים אותו להצטרף לחוויות צבעוניות ויוצאות דופן כמו קפיצה לגובה עם חד קרן. העיבוד הבימתי לספר שייך לסוגת המוזיקה התכניתית ותזמורת ירושלים מזרח ומערב ממשיכה להרחיב במסגרתו את מנעד העשייה המוזיקלית שלה ונוגעת בקשת סגנונות רחבה שנעה בין ״קרנבל החיות״ של קמיל סן סנס לבין פס הקול של הסרט ״חגיגה בסנוקר״. לצד התזמורת יופיעו אתגר קרת ושירה גפן שיגלמו את לב וניסים, ואנסמבל רקדניות בהובלתה של מירי לזר.
17 ביוני, 20:30, תיאטרון ירושלים


תזמורת ירושלים מזרח ומערב, צילום: חיים יפים ברבלט

מאצ'ו מן - אלכס ריגולה (ספרד)
ומחו"ל, על אף מגבלות התנועה הבינלאומית והאתגרים הלוגיסטיים הנלווים, עשתה הנהלת הפסטיבל מאמצים עילאיים לכלול בתכנית את מיצב התיאטרון התיעודי, מאצ׳ו מן, שיצר הבמאי הספרדי אלכס ריגולה. במיצב תיאטרון דוקומנטרי עוסקת הקבוצה הספרדית HEARTBREAK HOTEL באלימות של גברים כלפי נשים. בהנחיה קולית של נפגעת אלימות הקהל נע במבוך אודיו-ויזואלי שכל חלל בו חושף צד אחר בפנים הרבות שלובשת אלימות כלפי נשים. אט אט מתגבשת תמונה של מציאות עגומה שבה נורמות חינוכיות, משפחתיות, חברתיות תקשורתיות ומשפטיות מאפשרות למגיפה אוניברסלית איומה ובלתי נתפסת להתקיים, ומעבר לכך – להתפשט. על העיבוד הישראלי של המופע אמונה הבמאית מאיה בואנוס. בשיתוף עם האגף לקידום מעמד האישה, ויצ"ו ישראל .
11-16, 18-13 ביוני, ימים א', ג', ה' – 20:00-14:00, ימים ב', ד' – 18:00-10:00,ו' – 14:00-10:00, ימק"א

בית, רוח ואירוח
תחת הכותרת בית, רוח ואירוח יקיים הפסטיבל הפקות מקור שבודקות את מקומה של האמנות כמארחת ומתארחת, עוסקות במושגים  "זר" ו"אחר" ובוחנות  את המשמעויות, התנאים והגבולות של פעולת האירוח. שבעה אמניות ואמנים שונים ששהו אצל שבע משפחות ברחבי ירושלים, רקמו ביחד עם המשפחות פעולות אירוח הקשורות ברוח ובמסורות וטקסי האירוח שלהן. הקהל יוזמן להתארח במרחבים המשפחתיים-אמנותיים שנוצרו ולחוות מקרוב את המגוון האנושי והרוחני שהולידו מפגשים אלה. בהשתתפות האמנים והאמניות: דפנה טלמון, לילך צפרוני, יפית ראובני, נועה רשף, מור לידור, עמנואלה עמיחי, דניאלה זלצר, רותם גרין, שרון גלזברג וההרכב המוזיקלי "היללה".

שגרה מוסדית 2.0
זו השנה השנייה שבה יקיים הפסטיבל את פרויקט שגרה מוסדית 2.0, במסגרתו ישהו אמנים ואמניות במוסדות ובקהילות ברחבי ירושלים בשאיפה לעורר שיח מחודש על משמעותם של שגרה וחיי יומיום ולהאיר את שגרת המקום באמצעות מהלכים אמנותיים משותפים להם ולעובדי המוסדות. השנה בשגרה מוסדית 2.0:  עידו עקוב ומעיין ג'יימס, יוצרים מתחום המוזיקה בבית חינוך עיוורים, לורה קירשנבאום וניצן מרגליות יוצרות בתחום המחול יעבדו עם תלמידות מגמת מחול בתיכון לאמנויות, דורון גליה יוצר בתחום הפרפורמנס עם תכנית "פורום חיים משותפים" שבמשרד החינוך, אדווה ויינשטיין יוצרת בתחום המחול תעבוד עם שומרים שונים בקניון מלחה, תיאטרון הידית יעבדו בחצר של יודה – בית ליוצאים בשאלה בנחלאות, דנה טקץ' ודבורה פישר, יוצרות בתחום הפרפורמנס בסניף רמי לוי בתלפיות ורותם וולק, יוצרת בתחום הפרפורמנס במחלקת קטלוג עברי שבספרייה הלאומית.

חניה ציבורית - יצירת מחול 
יצירת מחול בחניון התת קרקעי של יס פלנט שיהפוך לזירת התרחשות ערה שבה כוריאוגרפים מובילים עם מוזיקאים ורקדנים מהאקדמיה למוזיקה ומחול יעלו יצירות חדשות. הקהל יגיע לחניון ברכבו ומרגע הכניסה יקיף אותו רצף התרחשויות פרפורמטיביות. הצפייה במופע חלקו בישיבה בחניון (במקומות לא מסומנים) וחלקו בשוטטות. באירוע משתתפים: רועי אסף, איציק גלילי, סופיה קרנץ, ראנד טהא, עלמה ליבנה, נטע פו
לברמכר, נועם פרוכטלנדר ומור שני, אנסמבל המחול ומוזיקאים מהאקדמיה למוזיקה ולמחול בירושלים.
ניהול אמנותי: נטע פולברמכר. דרמטורגיה: סחר דאמוני
16-14 ביוני, 19:00, 21:00, חניון יס פלאנט, מרכז שרובר לתרבות

קונצרטים קאמריים בסדרה " פועם בלב"

במסגרת הפסטיבל בשיתוף מרכז פליציה בלומנטל בניהולה של אביגיל ארנהיים, שמפנים זרקור למוזיקה האמנותית שנוצרה בישראל לאורך 73 שנות קיומה.  

מיניאטורות מתחברות
בקונצרט ישנה הכרות מחודשת עם מרדכי סתר, אבל ארליך, ציפי פליישר, אנדרה היידו, משה קילון ועוד מלחינים ישראלים שהגיעו לכאן בראשית קום המדינה והתעקשו להמשיך את עבודתם עם העולם שנחשף בפניהם בישראל. ניצן אלון, אלט; יוסי ארנהיים, חליל; מתן דגן, כינור; שירה אליסף, קלרינט; יפעת וולטמן, צ'לו. יצירותיהם של: מרדכי סתר, בן ציון אורגד, אריך וולטר שטרנברג, ציפי פליישר, אנדרה היידו, משה קילון ויהודה זיסאפל.

11 ביוני, 12:00, מרכז עדן תמיר, עין כרם

דו-קיום
הקונצרט בביצוע רביעיית כרמל ותייסיר אליאס שואף לשקף את הקונפליקט החברתי-ישראלי דרך שתי יצירות מקור המכילות סגנונות מוזיקליים שונים, כלים מערביים לצד מזרחיים בשילוב טקסט מאת דוד גרוסמן. רחל רינגלשטיין, טלי גולדברג – כינורות; שולי ווטרמן – ויולה; תמי ווטרמן – צ'לו. יצירות: עודד זהבי  - נתיבים לעוד ורביעיית מיתרים בביצוע בכורה; ליאור נבוק – מעגלי תקווה לרביעיית מיתרים עם הטקסט יש מצב מאת דוד גרוסמן.
18 ביוני,  12:00, מרכז עדן תמיר, עין כרם

קונצרטים קלאסיים במרכז עדן תמיר

לכבוד שנת ה-60 להיווסדו של פסטיבל ישראל, שהחל את דרכו כפסטיבל בינלאומי למוזיקה קלאסית בקיסריה, מרכז עדן-תמיר בניהולו של דרור סמל מציג ארבעה קונצרטים (70 דק') בעקבות יצירות שהוצגו בשנותיו הראשונות של הפסטיבל. מרכז עדן-תמיר, שהוקם ב-1968 על ידי אלכס תמיר וברכה עדן, הוא פנינה פסטורלית בשכונת עין כרם הציורית. פסטיבל ישראל גאה לשתף פעולה עם המרכז זה העשור החמישי, ולהציג את מיטב הנגנים הקלאסיים בקונצרטים מרגשים ומגוונים. 
 
קונצרט שלישיות
מנדלסון שלישייה מס' 2, בראהמס שלישייה מס' 1, בביצוע ישי שאער (פסנתר), סעידה בר לב (כינור), גל ניסקה (צ'לו).
4 ביוני, 12:00, מרכז עדן תמיר, עין כרם

קונצרט רביעיות
שומאן ובראהמס מס' 1, בביצוע אסף זהר (פסנתר), ג'ני הוניגן (כינור), צבי כרמלי (ויולה), הרן מלצר (צ'לו).
5 ביוני, 11:00, מרכז עדן תמיר, עין כרם

קונצרט דואו
בראהמס – סונטה מס' 1, סקרצו FAE, דבוז'ק – סונטינה לכינור ולפסנתר אופוס 100, קטעים רומנטיים אופוס 75בביצוע חגי שחם (כינור), ארנון ארז (פסנתר).
12 ביוני, 11:00, מרכז עדן תמיר, עין כרם

החמישייה של שוברט
(בוצעה בקונצרט הבכורה של הפסטיבל) - מאהלר – האדגיטו מתוך הסימפוניה החמישית בעיבוד לרביעיית מיתרים, שוברט – חמישיית כלי הקשת בדו מז'ור, ד. 956. בביצוע שמחה חלד (צ'לו) ורביעיית טוסקניני: יבגניה פיקובסקי (כינור), אסף מעוז (כינור), דמיטרי רטוש (ויולה), פליקס נמירובסקי (צ'לו).
19 ביוני, 11:00, מרכז עדן תמיר, עין כרם