המחזה נכתב על פי שלושה מחזות: אגממנון מאת איכסילוס, אלקטרה מאת סופוקלס ואיפיגניה באוליס מאת אורפידס. שפת המחזה הינה עכשוויתותואמת למציאות של כאן ועכשיו.
המחזאים היוונים הגאונים אייסכילוס, אוריפידס וסופוקלס ידעו להעמיד מראה משקפת, חריפה וביקורתית להחריד מול ההיסטוריה רוויות הדם, הנקמנות והכיבושים. במחזות "איפגניה באאוליס", "אגממנון" ו"אלקטרה" נחשפת פרשה נוראה ומושחתת שבה משחקים מנהיגים בחיי אזרחי מדינתם כדי להשיג מטרות אישיות וטובות הנאה. וכל זה דווקא בדמוקרטיה הראשונה בעולם, כהגדרתה. למרבה האימה זוהי חתיכת היסטוריה שאף אם חלוקות הדעות על פרטי העלילות והתפניות שבה, הרי שהשלד הסיפורי מבוסס למדי במיתולוגיה היוונית.
"הקללה" הוא מחזה על דיאלוג בין עבר קשה, רדוף בנקמות ובין סיכוי לעתיד ותקווה לחיים.
אולי בחומרים העתיקים האלו ניתן לתת ביטוי הולם ונוקב למציאות חיינו בחללים העתיקים של עכו המהווים תפאורה מושלמת לדיאלוג בין עבר ועתיד.
13 שחקנים ושני מוסיקאים יחיו על במת הפסטיבל את הסיפור העתיק בזמן הווה. הקהל, בצורת הישיבה שעוצבה במיוחד להצגה, יקיף את המתרחש, יוכל כמעט לגעת בנפשות הפועלות, משחקות, מתעמתות, שרות ומוחות ברוח מרדנית נגד הקללה.