סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
מוזיקה
לוח האירועים 2024 דצמבר 
א ב ג ד ה ו ש
1011121314
15161718192021
22232425262728
293031
טור אישי
 
מאת: עמוס אורן פותח קופה: סקעת נגד הד ארצי
 

 
 
חוזים נועדו כדי שיכבדו וימלאו אותם. אך גם לבדיקה מחודשת ואף להפרה. הכל עניין של מחיר


חוזה שנתון לפרשנות
 
העימות בין חברת התקליטים "הד ארצי" לבין הזמר הראל סקעת, הגולש למסלול התנגשות מכוער בבית המשפט, לא רק שלא ייטיב עם שני הצדדים אלא גם מעורר הרהורים נוגים נוספים על תעשיה גוועת, על משמעות "בית חם" בעסקים קרים, על סגידה לפלסטיק והתעלמות מאנושיות ומאמנות.
 
חוזים נכתבו, נחתמו ונועדו כדי שיכבדו וימלאו אותם. אך גם לבדיקה מחודשת ואף להפרה. הכל עניין של מחיר. מצד אחד, אם מתקיימים רצון והסכמה הדדיים, אין סיבה לחוזה. הבנה שבעל פה או תקיעת יד יספיקו. ולא מעט קשרי יצירה, עבודה ומסחר מתנהלים כך. מצד שני, דווקא משום כך, כדי לעגן ולהבטיח את יציבותם של קשרים עסקיים אלה, נועדו חוזים. לבל משב רוח של גחמה רגעית או מתמשכת, יפרע אותם.
 
בדיוק כמו יחסי אהבה. הם יכולים להניב תא משפחתי מבוסס ויציב לאורך זמן, גם ללא חותמת של נישואין. אך עם זאת, נישואין, שהוא מעמד טקסי לחתימת חוזה לכל דבר ועניין, לא יציל ולא ימשיך מערכת יחסים שהשתבשה ללא תקנה. וכך הופך החוזה החתום או הכתובה למסמך שנתון לפרשנות. כל אחד והצד שלו.
 
גם במקרה זה, מסתבר. הראל סקעת אמור היה לסיים החודש חוזה הקלטה של שלוש שנים בהד ארצי. שלוש שנים הם פרק זמן קצר מאוד במושגי התעשייה, וזאת מפני שאמנים, גם אם אינם יוצרים בכירים ורציניים (הדעת נותנת שלזמרים מבצעים יותר "קל" לכאורה), מתקשים להשלים אלבום חדש אחת לשלוש שנים. כך שמי שחותם על חוזה לשלוש שנים, וגם מסייג ומתכוון לאלבום אחד עם אופציה לאלבום נוסף, יודע מראש שהסיכויים לאלבום שני במסגרת טווח הזמן הנקוב כלל אינם ודאיים.
 
נראה, שבשלב בו היה ברור לסקעת ולמנהליו, שהחוזה עם הד ארצי לא יבשיל אלבום נוסף, הם החלו לחשוב על היום שאחרי. מצד אחד, קיבלו היתר בעל פה, ג`נטלמני, מצד מנכ"ל החברה, שפרש בינתיים, לאסוף חומרים או לעשות הכנות לקראת אלבום או פרויקט חדש, בכפוף להתניות מסוימות, כמו זו שלא יוציאו שום שיר מוקלט ממנו קודם פקיעת החוזה. לפרשנותם, הם עומדים בתנאים, גם של החוזה המקורי וגם של ההסכמה שבעל פה, לפיהם שירים חדשים של הראל סקעת ייצאו לאוויר העולם רק אחרי שיסתיים החוזה עם הד ארצי.
 
הם לא לקחו בחשבון את החילופים בעמדת המנהלים של החברה. ובהיעדר הסכם חלופי כתוב וחתום, יכול המנכ"ל החדש של הד ארצי, ובצדק רב, לתבוע את קיום החוזה ככתבו וכלשונו. אמנם הזמר אינו מתכוון להוציא לאור הקלטות חדשות קודם סיום החוזה עימם, אבל לא רק ההסכם מפרט אלא גם ההיגיון מחייב, שאם שיר חדש מחכה ליום (שבוע, חודש וגם יותר) שלאחר פקיעת חוזה ההתקשרות, ברור שהוא נוצר, הופק והוקלט במהלך תקופת החוזה. והחוזה, כמו מסמך נישואין, חד משמעי בהקשר זה: אמן חתום לא יכול לבצע הפקה אחרת שלא במסגרת החברה עמה הוא חתום וכל מה שיקליט בכל זאת בפרק זמן זה, "שייך" לחברה מתוקף ההסכם עמה.
 
אם זה היה המצב, לא הייתה נוצרת פרשנות סותרת ולא היו מתגלעים חילוקי דעות. וכמתחוור, העניין לא פשוט כל כך, ומעורבים בו מהלכים, גורמים, שיקולים ואולי גם יצרים, נוספים. כמו המידע שהיה בידי המנכ"ל היוצא לגבי המשך דרכו בחברה, ביום בו לכאורה, אישר לנציג האמן - לטענתם - להתחיל בעבודה על תקליט חדש; כמו הצעה או רעיון לעבודה משותפת בלייבל חדש (של רשת ארומה) שאחד ממנהליו הוא בכיר שפרש מהד ארצי ומכיר היטב את המערכת, את חוסנה, פרצותיה ונכונותה להיאבק; כמו תסכולים מצטברים (וכנראה מוצדקים מבחינתם) של האמן ומנהליו על השקעות עבר גבוהות שלהם מול הכנסה ורווחים פחותים מאלה שמגיעים להם, לדעתם, לנוכח הצלחת האמן במכירות התקליטים ובשיווק התכנים המוזיקליים שלו בפלטפורמות אחרות; וגם, מן הסתם, ההכרה שבנקודת הזמן החדשה, ביום שלאחר החוזה, הוא יהיה זמר יותר מבוסס, מוכר וגדול מביום בו נכנס לקשר העסקי, והוא ראוי לשיפור מפליג בתנאיו מול החברה.
 
אי אפשר להכריח
 
העימות הזה זורק אותי לשאלות חופש העיסוק ויכולת ההשתכרות בעולם הספורט, במיוחד במסגרות  קבוצתיות, שבהן - כמו בתעשיית המוזיקה - קשרי ההעסקה והעבודה מבוססים על חוזים חתומים. שחקני כדורגל או כדורסל (וגם ענפים אחרים) נרכשים או חותמים לפרקי זמן מסוימים לפי חוזים מחייבים, ברורים ומפורטים. אולם גם בהם, בעיקר בהם, החוזים הם רק בסיס להבטחת הכדאיות הכלכלית של הקשר. כלומר, מובנית בתוך ההסכם הידיעה, שניתן להפר את החוזה - אם השחקן רוצה להיטיב את תנאיו והמועדון אינו מוכן, אם קבוצה אחרת חושקת בשירותי שחקן מסוים ורוצה "לקנות" אותו, אם לשחקן "נמאס" מהמסגרת והוא רוצה לעבור לקבוצה אחרת - תמורת פיצוי נכון ומתאים. ואם לא מוסכם, אז בבוררות.
 
רוצה להגיד שאי אפשר להכריח אדם, בין אם הוא ספורטאי בעל שם עולמי, בין אם הוא זמר כוכב מקומי, להישאר נגד רצונו במועדון או בחברה בהם הוא חתום. הוא יחדל להיות יעיל וחיוני, יעשה טובה ולא באמת יתכוון, האמנות שלו תגווע, במיוחד אם הוא מאבד את האמון במערכת ואת החשק לעבוד למענה. בשלב זה מצטמצמות האפשרויות: א. האפשרות  הכי כדאית אך עם סבירות נמוכה, היא לנסות לגשר על העמדות, להגמיש עמדות פתיחה ולהתפשר באמצע (משהו כמו: האמן יפחית מדרישותיו, החברה תלך לקראתו בשיפור תנאיו, והקשר העסקי יימשך בצורה כלשהי לפחות עד לסיום החוזה); ב. האפשרות הכי נכונה, אך עם סבירות בעייתית במציאות הכלכלית המקומית, היא להיפרד בהסכמה הדדית, תמורת תשלום פיצוי כספי (בעיקר מצד האמן המבקש להשתחרר מחוזהו בטרם עת, או מצד הקבוצה החדשה שמבקשת "לרכוש" אותו; או במקרה ספציפי זה, בהסכמה לגניזת החומרים שכבר הוקלטו, ואז לחברה לא יהיה שום קייס להמשיך להתעקש על האמן); ג. האפשרות הכי לא רצויה אך עם סבירות להיתכנות גבוהה, היא הפנייה לערכאות ולהתכתשות משפטית (מה שיקרה בתיק הראל סקעת-הד ארצי). וכבר היו דברים מעולם בעולם הגדול, שאמנים בכירים קנו את החופש היצירתי שלהם בכסף או בהפקת אלבום לצאת ידי חובה ובלבד שישתחררו מחוזיהם.
 
כל השאר אולי מסקרן, מעניין ומעורר את התיאבון המציצני של הציבור, אבל לא באמת חשוב, אינו לתועלת העסקים ולבטח לא לטובת הצדדים הנצים. לא לסקעת, שהעימות הזה מכתים אותו, מפריע להתקדמותו, משבש את התנהלותו, גוזל את תשומת לבו ומשאביו הנפשיים - ואפשר שעל זה, בין היתר, מתבססת עמדת "הד ארצי", להראות לו מי בעל הבית על נכסיו האמנותיים; לא לחברה, שמצטיירת (ולא בפעם הראשונה) כגוף שתלטן, דרקוני ואכזרי, שעושה חישוב קר וציני של כסף, לא מגלה רגישות לצדדים אנושיים ואמנותיים (ואפילו נקודת המוצא שלו צודקת) ולא מהססת "לדפוק" לאמן את הקריירה; ולא לעסקי המוזיקה בכלל ששוב גולשים לתיאורים פלסטיים דוחים של ניצול אמנים מתחילים וחלומותיהם בדרכם לצמרת, של טייקונים מסחריים שעושים כסף על גב אמנים מסכנים, של יחסי סאדו-מאזו אמנותיים מעוותים.
 
עכשיו גם אפשר להבין חברות תקליטים שהחליטו להפוך לחברות מוזיקה, שעוטפות את האמן המוחתם בחבילה עסקית לכל הכיוונים,ולא מסתפקות רק בהדפסת פלסטיק ובהפצתו.


29/05/2008   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (14 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
14. אייזה מכווערים !
דנדווש סקעת = ] , נס ציונה (07/06/2008)
13. הראל. הוא סך הכל רוצה לשיר!!!
ציפור , מוסקבה (03/06/2008)
12. מתפללת עליך, הראל! תמיד איתך!!
ציפור , רוסיה ,מוסקבה (02/06/2008)
11. הראל אוהבים אותך!
אריאל , (02/06/2008)
10. הד ארצי מאבדת את אהדתה בעיני הציבור
דוד , (31/05/2008)
9. הראל סקעת ייצא מהמשפט הזה בחיוך. מבטיח
שי , (31/05/2008) (לת)
8. שני הצדדים לא בסר אי אפשר להתעלם שהד אצי חברה לא טוב אך אי אפשר להגיד שהם יצא בסדר אותו דבר על סקעת
יוסי , קריית מוצקין (30/05/2008) (לת)
7. הד ארצי=מעריב=הוצאת מודיעין והם בפשיטת רגל
שלומית הראשלצית , (30/05/2008)
6. על חופש התעסוקה שמעתם?
סקעת אמור לזכות , (30/05/2008)
5. שחררו את סקעת ואז באו מנהלים אחרים
אוריאל מתן , (30/05/2008)
4. סוף סוף כתבה נורמלית..הראלי אנחנו איתך..הצדק איתך..אוהבות אותךךךך(L)
סקעתית , (30/05/2008) (לת)
3. 1- אני איתך! צודק בכל מילה! הראליק יהיה טוב נשמה טובה שלנו! :)
נועם :) , (30/05/2008) (לת)
2. סופסוף כתבה שמסבירה את עומק הבעיה
בתאל , (30/05/2008)
1. כתבה מעניינת.
מבין , (30/05/2008)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע