סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
מוזיקה
לוח האירועים 2021 יוני 
א ב ג ד ה ו ש
  
101112
13141516171819
20212223242526
27282930
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן שלום חנוך: על החיים ועל המוות
 

 
 
הפתיח עתיר הדרייב רק מסמן מוצא אופטימי, דבשי, בתוך הכאוס. אופיו האמיתי של האלבום - מהורהר, מכונס, מלנכולי, אפילו מורבידי. והוא כל מה ששלום חנוך יודע על החיים, כאן, בישראל."
האלבום החדש "הרצל לילנבלום" מתכתב עם הזמן ומהגג עם קיצו, מתמסר, בהיר וחודר עמוק


לא נס ליחו

"הרצל לילנבלום", אלבומו החדש של שלום חנוך, בא בזמן להזכיר לנו שיש דברים יציבים בעולמנו המעורער. בדרכו הייחודית והמאוד אופיינית נוגע חנוך בישירות ובאומץ, ללא משוא פנים אך עם הרבה כבוד לחיים, בליבת הישראליות והמציאות שמתקיימת בה: על התקוות והאכזבות, החששות והשמחות, גם על פוליטיקה וחברה ואפילו דת ומדינה, ובעיקר על חיי הפרט וכוחה של האהבה שמחזיקה אותנו שפויים ובחיים. יוצר הרוק (רית'ם'נבלוז ליתר דיוק, כמשתמע מאלבום זה) החשוב והמשמעותי במוזיקה הישראלית, ולמרבה השמחה עדיין בשיאו.

זה לא עניין של מה בכך. חנוך כבר לא ילד. הזמן – שמכלכל את יצירתו מאז ומתמיד וגם הפעם מעסיק אותו לא מעט – רץ, ממהר, ממש בורח, והשנים העוברות לא מקלות על יוצרי רוק ותיקים. לא אחת סוכרות את נביעת היצירה. אולם על אף גילו המתקדם (74) שלום בשלו. חרוץ ופורה, סקרן וערני, אכפתי וקשוב. ממשיך להקליט ולהפיק שירים ואלבומים חדשים. עדות לכך שיש לו להגיד ושחשוב לו להגיד. לא רק להשמיע, אולי גם להשפיע. מצפן אמנותי.

שלום, זה לא חדש, כותב שירים לאנשים בוגרים, נבונים, חושבים. כאלה שעברו משהו בחיים. ההיגד שלו, גם כאן, מאציל מהבגרות והניסיון שלו, מבקש לשתף בתובנות המלומדות והידעניות שרכש. גם אם אינו אותו זמר יפה-קול וצח הבעה של פעם, הוא מתאים את שיריו ליכולתו הווקאלית הנוכחית. לא מתעמת איתה, לא מאתגר אותה, לא מכשיל אותה. נאמן לקווי המתאר שלה. שזה אומר, שירים רכים יותר, מחוספסים פחות. מצד אחד לחנים לא מפותלים, לא תובעניים, נוטים להתמסר. מצד שני המעטה במאמץ גרוני ובצעקה קולית, התמקדות בהבעה שקטה ונינוחה יחסית, אך בהירה וחודרת עמוק. אבל כשהשירים נגועים באותו קסם מלודי חנוכי מכשף, שלום נשאר המגיש המשובח ביותר שלהם. 



חרדה קיומית

"הרצל לילנבלום" הוא לא אלבום קל. תרתי משמע. לא פשוט, כבד אפילו. דורש הקשבה והתמסרות. מעבר להכרה ששלום הוא פה לחרדה הקיומית. לפחד מן הזמן הבורח, שורה עליו רוח של סיכום, אם לא של מי שנפרד, לפחות של מי שעשה כברת דרך וחווה (כמעט) הכל - אבל ניצב כבר, מטאפורית לפחות, בישורת האחרונה, כשהקץ, המוות, נעשה ישות לגיטימית, נוכחת ובת שיחה.

בעיקר ניכר היבט זה ב"מכאן ועד הקצה" ממש בעיבורה של היצירה, חוצה אותה לשניים, ומצטייר כמבואה לפרידה: "מכאן עד הקצה/ לא פעם קצת יותר/ מכאן אני יוצא/ לכאן אני חוזר/ הכל כאשר לכל/ וזה כל העולם/ כי החיים יודעים/ והמתים – אינם". חנוך לויני כזה, אבל מהדהד גם את קוהלת וגם תפילת אשכבה. "מכאן עד הקצה/ לפני שייגמר/ עירום אני יוצא/ עירום אני חוזר". הבל הבלים, הכל הבל, כי מעפר באת ואל עפר תשוב.

והוא ממשיך: "...כי אין עולם אחר/ את זה כולם יודעים/ ואין מקום אחר/ גבוה בסולם// ...אז מה קדם למה/ אדם או אלוהים/ טוב ככה זה נשמע/ כמו מוות או חיים". האם זה מקרה ששלום, המוכיח בשער, מפקיד את השירה בידי אלי מגן, אחד משלושת שותפיו בהוצאת האלבום אל הפועל? קול יותר רך, עגול ומפויס, יותר נכון לעיסוק באמונה ובחיים, יותר מתאים לקבל בהכנעה את קירבת המוות. ואולי יאה יותר לאופטימיות נסוגה מול החידלון שבוא יבוא. ומשאיר לעצמו רק בית אחד, לקראת סיום.

לטעמי, זה השיר המרשים והמשמעותי באלבום. ביטוי לארעיותו של האדם בעולם, להיותו בר-חלוף. וכמו ששיר זה מסיים את חלקו הראשון של האלבום, של שירי אהבה, יש לו גם המשך - שמשלב השראה תנ"כית ברורה עם לשון הרחוב ושפת שירה - ב"הזמן עובר" שמסיים את חלקו השני, של האמירה החברתית, ונועל, תרתי משמע, את האלבום. "הזמן עובר כמו שזמן עובר/ למי אכפת רק אתה זוכר/ תיסע לאט או שתיסע מהר/ יום בהיר אחד לא תתעורר// אתה לומד כשאתה טועה/ אל תאמין למה שלא תראה/ אתה הפראייר הבלתי נלאה/ כמו הצבע שבסוף דוהה// הזמן עובר הזמן לא נעצר/ זה לא נגמר עד שזה נגמר/ נמשיך בדרך בין אפר לעפר/ בסוף היום זה כל מה שנשאר// בכית גם כשקברו נכרה/ הונחה האבן לא תוכל לחזור/ העגלה נוסעת אין עצור...". כבד מאוד המשא. כבדה מאוד ההגות של שלום הפעם. נכנס לפינה שאין ממנה יציאה, לדרך שאין ממנה חזרה. כמו החיים.
 

   


אלבום אורבני

"הרצל לילנבלום" הוא אלבום האולפן ה-20 של חנוך. לא כולל הופעות ואוספים, אך כולל את שיתופי הפעולה עם אריק איינשטיין, השלושרים ותמוז. תריסר שירים על פני יותר מ-41 דקות. אף שזו יצירה על החיים ועל המוות, "הרצל לילנבלום" הוא אלבום עירוני מאוד, כמשתמע משמו. תל אביב, מקום מגוריו של הקיבוצניק לשעבר, חוזרת ונזכרת בו. אווירתה הדחוסה, הלוחצת והמעיקה שורה עליו. כמו בשיר הנושא המשמש כפרולוג מוזיקלי אנרגטי וחיוני ובעיקר מבטיח ומלא תקווה.

בתמציתיות אופיינית, בעברית שבורה לכאורה אך פואטית כהלכה, חנוך לא מבזבז תחמושת ומפליא לתאר את המחנק והדחק של העיר הפקוקה: "הרצל לילנבלום כמה זה מרחק/ כבר שעה סתום/ עד סוף הפקק/ ככה יום ששי/ יפו תל אביב/ זה הכל נשאר/ ככה מסביב... עד שאי אפשר/ היא כבר מאוחר/ החיים היום/ בוקר יש מחר". לך תחיה בתופת האורבני המטריד, אבל זה שיר אהבה והשלמה אופטימי כיון ש"...חיים זה פשוט/ זה רואים מכאן/ עננים אדום/ כל היתר זמן/ בוקר בא כל יום/ זבל בא חדש/ גם מחר מתוק/ יותר מתוק מדבש".

אלא שהפתיח עתיר הדרייב וסאון החיים, רק מסמן מוצא אופטימי, דבשי, בתוך הכאוס. השירים הבאים מציגים את אופיו האמיתי של האלבום – מהורהר, מכונס, מלנכולי, אפילו מורבידי. אולי לא בכל הטקסטים, אבל בלחנים הכפופים והשפופים, בבחירת ליווי של כלי נגינה "עצובים" כפסנתר (משה לוי) וקונטרבס (אלי מגן), בהיצמדות לגיטרה אקוסטית (שלום) ובוויתור על גיטרה חשמלית ובשימוש (מועט מדי אך מושכל) בתופים וכלי הקשה (תמיר מוסקט, בארבע בלבד מתריסר השירים).

החלטה זו, שמנומקת ברצון ליצור אלבום לייב באולפן, גם מותירה את מירב השירים בעירומם, במבעים הבסיסיים כמעט אך המדוייקים מאוד של בלוז ורית'ם'נבלוז, תצורות מוזיקליות שהן הלחם והחמאה של שלום חנוך. באמצעותן הוא מבקש לפלס דרך אל יופיו של הטבע ("קרני השמש והגשם/ צבעו קשת על צלע הר"), להכניס צבע לחיים מלאי ההפכים ("שחור לבן"), לבלום את חמקמקותו של הזמן ("אחת": "המציאות כולה בחוט/ נמתח בין עמודי חשמל... איך להספיק בזמן שאינך/ להיות ולחיות את הכל... תמיד ישאר הלילה קצר/ אולי מחר נמות משעמום"), למצוא בעזרתם – וגם בנגיעות ובנשיקות של ג'אז וקברט - את הטעם לאהבה ולחיים.

היפה, אם לא המופלא, בשירי האהבה באלבום הוא "לקרוע את ים סוף", שיר שתכליתו מיצוי החיים וההנאות שהם מציעים: "בואי איתי למים/ עם הג'וינט ועם היין/ נשארו לנו יומיים/ לקרוע את ים סוף". לא רק שהוא מעלה זכרונות נעורים רחוקים, שמחת החיים שמפעמת בו, במתינות ובאיפוק, היא בהשראה ברזילאית ברורה. לחן יפהפה שכולו הצעה מתערסלת למחול לצלילי אקורדיון. "כמה מתוק האושר/ בלי שנשאל מדוע/ כמה אורות בחושך/ למי שמקשיב לרוח". מיצוי מושלם של הקסם אותו הזכרתי לעיל. שיר נהדר שחייב להיכנס לרפרטואר ההופעות של שלום. 


שלום חנוך, צילום: אביר סולטן

החיים שלנו כאן

חלקו השני של "הרצל לילנבלום" מיוחד לאמנותו של חנוך כיצור חברתי רגיש בהתבוננות ויציקתה לאמירות. הוא נפתח בשני דיאלוגים עם העבר. "שלום" הוא שיחזור מכמיר ואוהב, אפילו מחוייך, של שיחות, ספק בקשות ספק נזיפות, בין אמו הדאגנית לבינו. תשתה יותר מים, תפסיק לסחוב את הרגליים, תאכל, אתה תצטנן, צריך כבר ללכת, מתי תבוא קצת הביתה, לא רק לכמה שעות. דומה שאין מי שלא ישמע בו את אמו שלו;

"אז לא ידענו" יפה הלחן הוא תובנה בדיעבד, קינה מאוחרת על מות רבין ועלינו. על אובדן התמימות, התקווה והסיכוי. "אז לא ידענו/ כמה קרובים היינו/ אל החלום/ אל המחר// לנצח נזכור/ כמה תמימים היינו/ עד אותה יריה/ כשהזמן נעצר// יכולנו לראות/ אבל לא ראינו/ רצינו לחיות/ עכשו ליבנו נשבר// ...לרגע נגענו/ כל כך קרובים היינו/ אל החלום/ אל המחר". גם זה ביטוי מדויק לתחושות שמפעמות בחלקים לא מעטים בציבור.

זוג נוסף דומי מין הם "25 שנה" ו"חצי חבר". הראשון הוא בלוז מחאה חברתי נוקב. משירי התוכחה האהובים על שלום. על אנשים שנתנו את כל חייהם ומיטב שנותיהם למפעל, לצבא, למושב, לתיאטרון ולעבודה בכלל, ועתה, אחרי חצי יובל, בשם הכלכלה, הרה-ארגון וכוחות השוק – אין בהם חפץ, והם נזרקים לרחוב. רקוויאם למי שהיה גבר ועכשיו אינו נחשב. בלוז כמו פעם, עם אורגן המונד חם וטון השירה הסמכותי של שלום; השני – שמתערסל למחצה בנגינת פסנתר רודס ונושא אופי קברטי אמפתי – הוא ישראלי כל כך, על חברויות (וחצי חברויות) שנבחנות ונמדדות בזמני מצוקה.

אם תרצו גם השיר הנותר, "למה שלא (נתחלק)", הוא רית'ם'נבלוז בטעם של פעם, על אחווה ושותפות ישראליים. חנוך מביא גאולה לשיר לא ידוע של מאיר אריאל, שמתאים – איך לא – לשירה בצוותא על הדשא.
 

תוך כדי האזנה לאלבום - אולי תחת מוראות הקורונה, הסגר, הבדידות, המחנק ותחושת סוף עולם מתקרב – עלו בי הרהורים על ליאונרד כהן המנוח, שאלבומו You want it darker ראה אור ערב מותו לפני ארבע וחצי שנים. להרגשתי הוא מתהדהד ב"הרצל לילנבלום". רוחו מרחפת בנימה, במלנכוליה, במינימליזם של השירה ושל ההפקה. האלבום קדורני לא אחת, פסימי לא שתיים, מהורהר, מתכתב עם הזמן ומהגג עם המוות, כתובנה הוגנת לכל מה ששלום חנוך יודע על החיים, כאן, בישראל.

מי אמר הרצל ולא קיבל חנוך? ואם תרצו, אין זו אגדה. זו המציאות.

שלום חנוך. הרצל לילנבלום (אן.אם.סי.יונייטד)


למועדי מופעים >

09/05/2021   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע